יום שבת, 16 באפריל 2016

סוף השבוע שלי

המפגש עם מ' בחמישי והעיסוי בקאנטרי אחרי כן היו ממש נהדרים.
גם קניתי לנכדים ספרים חדשים (ותודה לג'וליאנה על ההמלצות!) ומשחק אחד חדש.
כל מפגש עם מ' עושה לי טוב ואני שוב ושוב אומרת לעצמי (וגם לה) כמה אני מאושרת שחידשנו את הקשר.
בעיסוי קצת סבלתי כי הייתי תפוסה בכל מיני מקומות שבדרך כלל אני לא תפוסה בהם, אבל זה די ברור שהשרירים שהתגייסו לניקיונות שונים מהשרירים שמתעמלים ומטפלים בנכדים 😉

בששי היו מוזמנים אלינו כל החבר'ה - כלומר בתי וחתני עם הנכדים, אחי וגיסתי עם בנותיהם, והחיילת. הרכב מלא. זה קצת הרגיש כמו סדר הפסח שלא יתקיים כי נהיה בחו"ל, וגיסתי הגדילה לעשות והביאה לקטנטנים מתנות, והגדילה לעשות עוד יותר והביאה גם לחיילת מתנה, כדי שתרגיש "ילדה" עם כל הצומי. היא מאד התרגשה.

T בישל בנחת (ממש ככה - בישל בנחת) ואני מידי פעם הוצאתי לו דברים מהמקרר או הארון, או אפסנתי בקופסא, או שטפתי את הכלים - ובשאר הזמן גיהצתי או קראתי בלוגים ...סוג של הרמוניה, ביחד ולחוד.
החיילת כרגיל התאחרה והבנו שחייבים להבהיר את המסגרת אצלנו, ואמרנו לה שאו שהיא תגיע עד 13:30 או אחרי 16:00 כי הפעם אנחנו לא מוכנים לדלג על שנת הצהריים של יום ששי.
זה יצא ממש טוב כי ככה היא לא היתה צריכה להילחץ והיה לה זמן להתארגן בנחת, אנחנו נחנו בצהריים כמו שרצינו, ואספתי אותה מהצומת קצת אחרי חמש.
היא היתה גמורה מעייפות אז אחרי שפטפטנו קצת והיא הכינה לעצמה קפה (בעצמה! היא ביקשה להכין לבד, וגם שאלה אם אנחנו רוצים), היא עלתה להתקלח ולנוח, עד שהאורחים יגיעו.
מדהים לראות כמה התפתח ה"ביחד" שלנו תוך שבועות ספורים. נכון שהסיפורים שלה קשים (גם סיפורים על העבר ועל המשפט שהיא תובעת בו כרגע את אביה החורג) וגם במערכת היחסים עם החבר, למשל, אנחנו כבר מזהים סימנים מדאיגים של משיכה לגברים שתלטניים וקנאיים שמרשים לעצמם לפגוע בה (מילולית בשלב זה) ואז מתנצלים בהשתפכות וזוכים ממנה לצ'אנס נוסף - אבל אנחנו מוצאים את עצמנו מקשיבים לה ומדברים איתה באופן הכי טבעי, הכי קרוב, הכי חומל ומחבק...והיא נפתחת. אמרנו לה שלא נתערב במערכות היחסים שלה (כמו שאגב לא התערבנו באלו של ילדינו) אבל הצבענו על מה שמדאיג אותנו וביקשנו שתהיה בתשומת לב. כי דווקא מישהי עם העבר שלה, עם מערכות היחסים של אמא שלה, עלולה בקלות ליפול שוב ושוב למערכות יחסים לא מיטיבות שכאלה, וחבל. מצד שני לפעמים צריך ללמוד בדרך הקשה....
ל-T כבר היו סיוטים בלילה מהסיפורים שלה...באמת לא פשוט.

בכל אופן כולם באו, קראתי לחכמוד ונשמותק מאחד מהספרים החדשים (החלטתי לא לשלוף את כולם בבת אחת, והסיפור שקראתי אתמול היה "איתמר פוגש ארנב" של דויד גרוסמן - שמעבר להיותו סיפור מתוק מאויר ומסופר היטב, הוא מלמד ברמה הבסיסית והפשוטה ביותר איך אנחנו מפחדים ממה שאנחנו לא מכירים, איך אנחנו בולעים את ההשמצות בהן מזינים אותנו על אחרים, וכמה טוב היה לו פשוט היינו נפגשים ומגלים את האמת. מאד הזכיר לי מהבחינה הזאת את "פו הדוב ופיל נפיל".

הארוחה היתה מאד טעימה (טוב, נו, כרגיל) והאווירה היתה נהדרת - כולם דיברו על כולם וצחקנו בטירוף. באיזשהו שלב הנכדים, שפרשו מהשולחן ובנו בקוביות ביקשו שנפסיק רגע לצחוק בקולי קולות ונשים להם סרט. T כבר היה בהיכון עם אלדין - אמנם באנגלית אבל הבנו שהם מצליחים להבין את הסרטים המצוירים גם כשהם לא מדובבים - ואמנם הם לא צפו עד הסוף כי היו עייפים והלכו הביתה אבל חכמוד היה מרותק רוב הסרט, ונשמותק בא והלך, קצת צפה וקצת פטפט עם האחיינית הצעירה שלי (שגם היא חיילת, היא מש"קית ת"ש) והחיילת  - שהן באותו גיל - ומאד התחברו גם בשבוע שעבר וגם השבוע, ונראה שהם ימשיכו להיות בקשר זו עם זו. מאד שמחתי לראות את זה. בסוף הערב החבר של החיילת בא לקחת אותה, ושוב היא לא נשארה לישון. אולי היא תבוא בשני בבוקר אחרי משמרת לילה בראשון, כדי להיות איתנו לפני שאנחנו טסים. באמת שיש לנו חיבור איתה.

הצלחתי לסדר ולנקות את הכל כבר אתמול בלילה, כך שהבוקר נותר לי רק לפנות את המדיח - והלכנו לקאנטרי.
שמתי לב שלא חזרתי עדיין לכושר מלא (מאז שהייתי מקוררת בחודש שעבר) אבל לא נורא. מה שהספקתי, הספקתי. ישבנו כרגיל בדשא עם חברים, באנו הביתה לצהריים של שאריות נהדרות וסיאסטה נוספת, ארוכה.
הערב יוצאים עם החברים א' ו-א..... ומחר יש לי עוד אימון עם המאמן שלי שקבעתי במיוחד כי לא אהיה עכשיו שבועיים....
מזג האוויר נהדר - לטעמי - וממה שבדקתי גם בניו יורק כבר לא ממש חורפי השבוע...מחכה לזה כבר ✈
וכמובן גם כאן 

אין תגובות: