יום שלישי, 31 במאי 2016

אורחים, נכדים וחיילת - עדכונים

עכשיו כשאני חושבת על זה מאד תמוה בעיני שבמקום לרוץ עם אשתו מייד עם הנחיתה בארץ למיון לבדוק מה קורה באוזן שלה, הוא הגיע לכאן לארוחת הערב, עסקים כרגיל.
אנחנו אלה שמייד נתנו לה כדורים נגד כאבים, השגנו לה טיפות אוזניים אנטיביוטיות, צלצלנו בלי סוף לרופאי א.א.ג ללא הצלחה. אולי כי הוא רופא (אמנם קרדיולוג) וזה ידוע שמשפחת הסנדלר הולכת יחפה הרבה פעמים? ואולי כי היא כזאת שלא רוצה להפריע. ולא דורשת את מה שמגיע לה, הוא התרגל שזה בסדר למשל להתרוצץ להשיג כרטיס סים מקומי כדי שיהיה לו WAZE לפני שהוא משיג לה תור אצל רופא.

בסופו של דבר ביום ראשון רופא (לא א.א.ג) בדק אותה, נתן לה גם אנטיביוטיקה בכדורים ועוד טיפות אוזניים וגם שטיפה במי חמצן - ויש הקלה כלשהי אבל היא עדיין לא ישנה בלילות.
את הילדים הם אפסנו ביום ראשון במלון של הוריו והשאירו אותם לישון איתם שם, ונסעו למפגש בני הדודים (גם בתי היתה שם) בתל אביב. ושוב - למה לגרור אותה לשם? מלא אותה בכדורים נגד כאבים והשכב אותה במיטה בבית וסע להיפגש לבד עם בני דודיך....אבל אני באמת לא מאשימה אותו, זו היא שמתאימה את עצמה ולא מתעקשת על מה שהיא צריכה.

בינתיים הם מאד מתחשבים בנו ויוצאים כמה שיותר מהבית, וכשהם כאן הם משתדלים שהילדים, ביחוד הפעוט, לא יעשו יותר מדי נזק או רעש....

נשמותק התאושש וכבר בראשון בערב הרגיש יותר טוב - וביום שני היה לו טיול עם הגן. אספתי רק אותו הפעם, כי חכמוד קבע ללכת לחבר ישר מהגן. זה מדהים כמה הכל יותר חלק ומהיר ופשוט כשיש רק ילד אחד. ואני באמת אוהבת את שניהם ומסתדרת עם שניהם ונהנית עם שניהם - אבל כשכל אחד לחוד זה באמת יותר פשוט.
התפעלתי גם מהמרץ שהיה לנשמותק, שגם בימים רגילים הוא מאד מתעייף אחרי יום שלם בגן ואז קפוארה - אבל הפעם אחרי הקפוארה הוא עוד ביקש לעבור בגינה הציבורית וטיפס והתגלש והתנדנד עוד כחצי שעה!

כשהגענו הביתה הוא ביקש להתקלח לפני האוכל, אז עד שחתני חזר עם חכמוד הוא כבר היה ליד שולחן האוכל ואחרי מקלחת. חכמוד מאד שמח לראות אותי והתבאס ש"סבתא ראינו אותך רק קצת". הסברתי שהוא פשוט היה אצל חבר.....אבל התחבקנו המון פעמים לפני שהלכתי.

הייתי נשארת איתם עוד קצת אבל...תוך כדי הקפוארה של נשמותק קיבלתי הודעה מהתזזיתית שהיא לא מרגישה טוב והאם אוכל לקחת אותה לביקור רופא.
נשמתי. אמרתי לעצמי שאני משוכנעת ב-90% (השארתי 10% של ספק) שהיא מרגישה מצוין ופשוט זה שילוב של זקוקה לתשומת הלב (גם הנכדים וגם האורחים זה כנראה יותר מדי) ולא רוצה ללכת לצבא היום כדי לנוח לקראת החתונה.
ובכל זאת, החלטתי להראות לה שאני כאן בשבילה, והסכמתי.
בדרך חזרה מהנכדים הודעתי לה שאגיע ברבע לשמונה, שבבקשה תמתין לי בחוץ ושבבקשה גם תכין לי כריך לדרך כי לא אכלתי כלום מאז ארוחת הצהריים.
כשהגעתי היא כמובן לא היתה בחוץ אבל היא יצאה ברגע שהתקשרתי מהרכב.
בביקור רופא היתה המתנה כמובן, גם לחדר האחות לבדיקת חום ולחץ דם ואחר כך לרופא. בסך הכל היינו שם כשעה וחצי. שאלתי אם היא רוצה שאכנס איתה לרופא, אבל היא אמרה שאין צורך.
היא אמרה לו שהיא "ממש לא מרגישה טוב, שלשלה כמה פעמים וכל הזמן עולה ויורד לה החום" אבל שזה לא שהיא רוצה גימלים, פשוט יש לה חתונה מחר בערב והיא חייבת להרגיש טוב.

אני קוראת לזה סוג של "הפוך על הפוך". אתה אומר שאתה לא רוצה משהו כשאתה באמת רוצה אותו, ומצפה שבגלל שאתה אומר שאתה לא רוצה אותו, אנשים יתנו לך אותו.
זה לא באמת עובד.
היא לא קיבלה גימלים אבל היא קיבלה תרופות (נגד כאב בטן ונגד השלשול).
בשלב זה היא רצתה לבקש אישור מהמפקד שלה לא להגיע היום לבסיס בגלל שהיא לא מרגישה טוב.
היא התחילה לנסח את הבקשה בדיוק באותה צורה של הפוך על הפוך. עצרתי אותה.
הסברתי לה שזה לא עובד, אין לי מושג מדוע היא חושבת שזה אמור לעבוד.
ביקשתי ממנה לכתוב בצורה ישירה שהיא איננה מרגישה טוב, ושהיא קיבלה תרופות אבל לא גימלים, והאם הוא מאשר לה לא להגיע היום לצבא.
היה לה קשה אבל היא עשתה זאת. והוא מייד אישר לה, איחל לה החלמה מהירה, והזכיר לה שמחר (יום רביעי) יש טיול של היחידה ואוי ואבוי לה אם היא לא תגיע או אם היא תאחר.

אולי בסוף אצליח ללמד אותה להיות ישירה וישרה.
אגב היא החזירה לי את הכסף שהלוויתי לה. כנראה שבכל זאת נשאר לה קצת כסף בחשבון...

אז היום החתונה של האחיין הכי צעיר של T (הבן של גיסי) - וכל המשפחה מהארץ ומחו"ל תתכנס לחגוג איתו.
נראה לי שיהיה שמח

וגם כאן

אין תגובות: