יום שלישי, 9 באוגוסט 2016

מפגש מאמנים

בחמישי נפגשנו כמה מאמנים בביתה של אחת מאיתנו.
קראנו לזה "מפגש פיסגה" לרגל שנתיים מאז שהתחלנו לאמן (בהתחלה כמתמחים תוך כדי שלב ב' של הקורס) והוא היה מיועד להיות גם מפגש חברתי וגם מפגש עבודה.
התבקשנו לשלוח למארחת נושא שבא לנו לדבר עליו, ויצא שרוב האנשים רצו לדבר על הגדלת העסק, הגדלת מספר המתאמנים.
היה ממש כיף להיפגש - אנחנו אמנם בקשר כל הזמן דרך הוואטסאפ וחלקנו נפגשים בקורסי המשך ובקבוצות מנטורינג וגם באופן פרטי, חברתי - אבל בהרכב כזה מזמן לא יצא לנו להתראות.
הקבוצה הזאת הפכה להיות משמעותית עבור כולנו - כפי שחזתה זאת מורתנו ביום הראשון של הקורס.
כל אחד הביא כיבוד ושתייה ובהתחלה פטפטנו וקשקשנו ואז התחיל סבב שבו כל אחד אמר על מה הוא מודה היום.
עלו דברים מענינים. אחד אמר שהוא מודה על כל הכשלונות שלו - בזכותם צמח ולמד והתפתח. אחת הודתה על הולדת בנה אחרי שנים של ניסיונות כושלים להרות ולהחזיק הריון. שלישית הודתה על עצם קיומה של נשמה בגוף אדם - דבר שאם חושבים עליו הוא ממש נדיר - מה הסיכוי שדווקא אני אוולד מהחיבור הזה שבין אבי לאמי, שבין כל ענפי משפחתה של אמי לבין כל ענפי משפחתו של אבי....היא נסחפה עם זה קצת וכולנו קצת צחקנו ובסוף הערב כל הזמן קראנו זה לזה נדירים...כן, גם במפגש רציני של מאמנים יש כל הזמן צחוקים.
באיזשהו שלב התיישבנו ל"עבודה" - סביב שולחן עליו היה מונח דף נייר גדול והמון טושים, וכל אחד מאיתנו התבקש לכתוב - ואז לשתף - מה הוא עושה / עשה לטובת בניית העסק שלו. אז דיברו על פייסבוק ועל אתרי אינטרנט ועל שיחות עם חברים ומשפחה והפצת הבשורה של אימון סאטיה, אני סיפרתי על הבלוג הזה - שלמרות שהוא אנונימי, מספר בפרטי פרטים על השיטה ואיך היא עובדת עלי אישית. אנשים דיברו על שיווק קארמתי - תרומה לקהילה וזריעת טוב לב ועוד ועוד. לאט לאט התחיל לעלות נושא הרצון.
האמת שאני הייתי הראשונה שהעליתי אותו - בגלל מה שעברתי בתקופה האחרונה עם ההתחבטות אם בכלל אני רוצה לאמן ומה מפחיד אותי בלשווק את עצמי ולמשוך אלי עוד ועוד מתאמנים. ואז התברר שרבים חווים את הדואליות הזאת - מצד אחד מאמינים באימון, חיים את דרך החיים, רוצים את ההכנסות מהמקצוע, חייבים את הכסף לפרנסתם - ומצד שני כנראה שלא באמת באמת רוצים כל כך הרבה מתאמנים כי עובדה: אין להם הרבה מתאמנים, ובסאטיה אנחנו לומדים שמה שאני רוצים יש לנו, ומה שיש לנו אנו רוצים. מה זה אומר?
זה אומר שאם אתה חושב שאתה רוצה 30 מתאמנים, ובפועל יש לך 7: עליך לשאול את עצמך איך זה משרת אותך שיש לך "רק" 7 מתאמנים. ואחת סיפרה שעשתה מבצע דרך הפייסבוק והציעה 3 אימונים ראשונים חינם לחודש יוני בלבד. הגיעו אליה הרבה פניות, שאגב חלקן הגדול הניבו מתאמנים שהופיעו ל-3 מפגשים חינם ועזבו. אבל בשלב הבא התקשרו אנשים שכבר פספסו את המבצע והיו מוכנים לשלם, ופתאום היא מצאה את עצמה עם קליניקה מלאה ובהלה גדולה אחזה בה. לא היו לה כוחות - פיסיים ונפשיים - לאמן כל כך הרבה אנשים בבת אחת. ופתאום חלחלה ההבנה שמספר המתאמנים שהיה לה קודם אולי לא השלים את הסכום שהיא רצתה לראות בחשבון הבנק שלה, אבל תאם את היכולות ואת הרצון שלה.
המארחת סיפרה שגם היא חוותה משהו דומה, וכשהחליטה להתמקד בשלושה מתאמנים, ואז לעלות לעוד שניים וכו - הכל פתאום הרגיש הרבה יותר מאוזן.
עוד ועוד אנשים דיברו על העניין הזה והתפתחה שיחה מאד מעניינת שנמשכה אל תוך הלילה - הגעתי הבית בעשרים לאחת.
היה כיף לדבר על זה עם כולם והיה כיף לגלות שאני לא לבד בחששות שלי, בפחדים שלי, בניסוי ותעייה שאני עושה כמאמנת....
מחר בבוקר אני מאמנת את המתאמן הבודד שלי שהעביר את המפגשים לבוקר במקום אחר הצהריים - ובינתיים אף אחד מהמורים לא חזר אלי, ואני בסדר עם זה. מאמינה שמה שאמור לקרות יקרה, ובצורה הטובה ביותר.

וגם כאן

אין תגובות: