יום שישי, 9 בספטמבר 2016

להיות בן אדם זה גם לדעת להודות בטעות

בקבוצת המנטורינג העלה המאמן את כל עניין ההצטרפות והעזיבה של החדשה וההתנהלות שלו בנושא.

בהתחלה הוא ביקש מאיתנו, מכל אחת בתורה, לומר איך הרגישה מול החדשה וכן מול התגובה שלו ואופן הטיפול שלו בעניין. הוא הדגיש שאנחנו יכולות לומר הכל, לדבר לגמרי חופשי, לא לפחד לפגוע בו - ורק כמובן להקפיד לשמור על כבודה של החדשה שכבר לא נוכחת בקבוצה.

כל אחת בתורה דיברה, והתגובות היו די מגוונות.
היתה אחת שהרגישה בדיוק כמוני, ועוד אמרה שלולא היה המאמן עוצר מתי שעצר, היא עצמה היתה אומרת משהו.
לגמרי הופתעתי. משום מה חשבתי, שהייתי היחידה שחוותה את הקושי מול החדשה.

מה שהיה משותף לכולנו - אלה שלא חשו איתה בנוח ואלה שכן -  היה, שכולנו חשבנו שניתן היה לתת לזה זמן, לאפשר לה להשתלב, ללמד אותה איך הדברים מתנהלים אצלנו בקבוצה בפרט ובסאטיה בכלל.

כולן, כמוני, חשבו שיש להן שיעור ללמוד כאן: איך מקבלים מישהו חדש לקבוצה מלוכדת ומגובשת, איך מתמודדים עם מישהו ש"לא בא לנו טוב" כאשר זה לא במסגרת חברתית אלא במסגרת לימודית, מסגרת של עבודה.

אחרי שכל אחת מאיתנו דיברה היה תורו של ג', המנטור - המאמן.
ובלי להתבלבל או לתרץ או להתחמק, הוא לקח על עצמו את כל האחריות - גם על הדרך בה צורפה החדשה לקבוצה (כשאנחנו הצענו מישהי אחרת והוא פסל אותה), גם על חוסר תשומת הלב שלו לפער הגדול שקיים בין הוותק שלה באימון מצד אחד לבין שיטת סאטיה בה כולנו "שוחות בחומר" והיא כלל אינה מכירה מצד שני.

על כך שלא הכין אותה אולי כראוי לדינמיקה של המנטורינג.

על כך שלא העיר את תשומת לבה כבר במפגש הראשון - בפעם הראשונה שראה איך היא נכנסת לדברי כולם, באופן פרטי, בעדינות או  אפילו בנוכחות המשתתפות אבל בצורה יותר כללית. על כך שלא הבין שהשיטה הזאת של אימון של מישהי בתוך הקבוצה זרה לה ועלולה לפגוע בה (מה שאכן קרה).

וגם בכלל - הבין שכנראה מיהר מדי לאכלס את הכיסא הריק בקבוצה, ושהיה צריך להשקיע יותר מחשבה בעצם ההכנסה של משתתף חדש לקבוצה כל כך וותיקה ומגובשת עם דינמיקה משלה.

הוא שאל אותנו מה אנחנו רוצות לעשות עכשיו - האם לחפש משתתף חדש או להישאר 5 משתתפות - ואמרנו שלמרות שלדעתנו חשוב לנו גם ללמוד לקבל מישהו חדש ולעזור לו להשתלב בינינו - כרגע, כאשר המשתתפת השישית בחופשת לידה ולא ברור אם ומתי תחזור, זה לא הזמן.
והיה והיא תודיע, בתום חופשת הלידה, שהיא בסוף לא חוזרת לקבוצה - אז נעשה חושבים שוב ונבדוק את מי ניתן לצרף. ובינתיים כולנו מקוות שהיולדת אכן תחזור.

המפגש הזה היה עבורי משמעותי בכמה דרכים.
בראש ובראשונה היה לי חשוב שג' העלה את הנושא, לא חשש להתמודד עם מה שקרה ולא נמנע מלקחת על עצמו את האחריות, ובכך הדגים לנו גם שמאמן ומנטור יכול לשגות והוא בסך הכל אנושי אבל הוא גם לא מתחמק מלהודות שטעה ולקחת על עצמו את האחריות.
בנוסף הוא גם שוחח ויישר את כל ההדורים גם עם החדשה וגם עם זאת שרצינו לצרף במקור והוא התנגד לכך - הוא ממש עשה עבודת ניקיון על העניין הזה.

בנוסף הופתעתי לגלות שאני לא הייתי היחידה שהיה לה קשה עם החדשה, ובעיקר שמחתי לגלות שאני לא היחידה שהייתי מוכנה לנצל את ההזדמנות של הקושי כדי להתפתח ולהכיר לעומק עוד קצת את עצמי וגם את עצמנו כקבוצה.

וגם כאן

אין תגובות: