יום ראשון, 9 באוקטובר 2016

האזרחית שלנו

זה קרה ממש מהר.
לחיילת שלנו היה תור נוסף אצל הפסיכיאטר הצבאי, והוא המליץ סופית על שחרור וקבע לה ועדה רפואית.
היא נסעה לקב"ן (נסעה במיוחד לעיר הבה"דים בשביל זה) שהוסיף את המלצתו, היא קיבלה זימון לועדה הרפואית - והם קבעו את שחרורה. זה קרה כל כך מהר שהיא נבהלה מזה נורא.
בוועדה היא ניסתה להסביר מה עובר עליה, את החששות שלה, את הקשיים - הם בכלל לא רצו לשמוע. הוחלט שתשתחררי אז עופי מכאן עכשיו ותוך 48 תתייצבי ברוב טובך בבאקו"ם ביחידת השחרורים.
בשלב זה היא די נכנסה לפאניקה - והאמת, בצדק.
גם כשחייל משתחרר בזמן במועד ידוע מראש, גם כשהוא מצפה לזה כבר - פתאום ברגע האמת הוא ניצב על סף תהום בלתי ידועה של האזרחות. אין עוד מסגרות (שמצד אחד מגבילות אך מצד שני נותנות סוג של בטחון), אין תכניות, הכל תלוי בך עכשיו. במה שתעשה, במה שתחליט, במי שתהיה. וזה מפחיד. לכל אחד. ובטח לחיילת שלנו.
עשיתי לה CLEARWAY לקראת היציאה לאזרחות.
לאט ובסבלנות איפשרתי לה לפרט את התחושות שלה לקראת השחרור, את הדאגות שלה מהעתיד הקרוב והרחוק, את המטרות שלה.....
ביקשתי שתספר לי איזה ערך או תרומה היא רוצה להביא לחייה החדשים, באילו הוויות היא רוצה להיות - מי היא רוצה להיות בנסיבות החדשות ואיך כל אחת מהן תבוא לידי ביטוח במציאות.
ביקשתי שתפרט לי מה עלול למנוע בעדה להישאר בהוויות שבחרה, ואיך בכל זאת תמצא דרכים לשמור עליהן.
ביקשתי שתחשוב אילו תוצאות עשויות לקרות במציאות עם השחרור מצה"ל והיציאה לאזרחות
ובסוף בסוף - שאלתי עד כמה היא מוכנה, אם בכלל, ליציאה לאזרחות. בהתחלה היא אמרה - 4 מתוך 10.
זה נראה לי לא ממש מדויק, והתחלנו לבדוק מה חסר לה כדי להגיע ל-10.
בסוף נשארנו עם 7 מתוך 10, ואילו פעילויות היא רוצה לעשות כדי לקרב את עצמה לרמת מוכנות 10.
בסוף ה-CLEARWAY היא היתה הרבה יותר רגועה, הרבה פחות לחוצה, הרבה יותר ממוקדת במי היא רוצה להיות עכשיו ומה היא רוצה לעשות עם עצמה.

כמובן שזה לא עד כדי כך פשוט, וכרגע היעד הדחוף ביותר הוא למצוא עבודה טובה במשרה מלאה כדי שלפחות את הפן הכלכלי היא תסדיר לעצמה, ותוכל לראות איך לסדר את התקציב החודשי שלך כך שהיא תוכל גם לסגור את מעט החובות שצברה לעצמה ותוך זמן קצר אף להתחיל לחסוך בכל חודש.
ברור לה שהעובדה שבשנה וחצי הקרובות היא עדיין תחייה אצלנו מאפשרת לה לחסוך בשכר דירה והוצאות שוטפות ולהיערך ליום שאחרי. היום שבו תצא לעצמאות מלאה.

היום היא הולכת לראיון עבודה ראשון, ואני מקווה שגם אם לא תתקבל מייד, החוויה תהיה טובה והיא תתנסה בתהליך הזה של חיפוש עבודה....ותמצא משהו טוב שבסופו של דבר יהיה גם מעניין ובסביבה מיטיבה, וגם מכניס כמובן.
בינתיים היא עדיין עובדת במשרה החלקית הקודמת שלה, מה שעשתה במקביל לשירות הצבאי, ואני רואה שהיא גם מנסה להצטמצם בהוצאות - לפחות כך היא מצהירה.

אז החיילת שלנו הפכה לאזרחית שלנו (נראה לי שאמשיך לכנות אותה כן "החיילת") ואני כמובן מאחלת לה (ולנו) הרבה הרבה הצלחה.

וגם כאן 

אין תגובות: