יום ראשון, 6 בנובמבר 2016

הלוך ושוב

אפשר להתלהם בלי סוף מכל מה שקורה סביבנו במדינה (והאמת - גם בעולם) ולהשתגע.
אבל גם אם אסיט את המבט מהמקרו אל המיקרו.

מהדמוקרטיה שלנו שהולכת ונעלמת, ולא רק בשנים האחרונות - בעצם בעשרים ואחת השנים האחרונות - כן אני די מאמינה שרצח רבין היה תחילתו של תהליך שאנחנו רואים את הבשלתו היום.
גם אם אתרכז בחלק האלוהים הקטנה שלי, אזכה לראות דוגמא ומופת לחוסר התפקוד, לזלזול באזרח הקטן, לציניות, לחוסר האחריות וחוסר ההתייחסות של בעלי תפקידים שאמורים לשרת את הציבור ובפועל מזניחים אותו או אף גורמים לו נזק.

היום החיילת שלנו זומנה לפרקליטות במחוז שבו מתנהל המשפט נגד אביה החורג - לצורך מעבר על העדות שלה עם הפרקליטה.

כבר שלושה ימים שהיא לא אוכלת ולא ישנה, בחרדה לקראת התדרוך הזה, שמעלה כמובן את כל מה שעבר עליה בילדות מחדש אל פני השטח.

הצענו להסיע אותה, מה שהרגיע אותה מאד, וכל הדרך (מרחק שעה וחצי נסיעה) ניסינו לעודד אותה ולהכין אותה ולהרגיע אותה.....
ואז הגענו.

בכניסה לפרקליטות השומר שואל אותה לשמה, בודק ברשימות ואומר "אה, כן - קומה X, חדר Y, אונס, בצד ימין - בתוך המשפחה" באותה נימה שעובד בסופר מנחה אותך "מעבר 2 בצד שמאל מוצרי אפייה".....

 ואז התברר ש...
הפרקליטה בכלל איננה במשרד היום.
המתמחה שזימנה אותה להיום נמצאת בחופשת מחלה ולא טרחה ליידע את הפרקליטה שהיא קבעה עם החיילת להיום.
איש לא טרח להתקשר לומר לה לא לבוא.

איש גם לא ממש התנצל על כך שהיא נסעה במיוחד, הפסידה יום עבודה (ולמי אכפת שהיא חייבת כל גרוש), נסעה מרחק שבאוטובוס היה עולה לה 60-70 ש"ח לכל כיוון וכמובן איש לא מפצה אותה על כך.

לא היה שם בפרקליטות אף אחד שמכיר את התיק ויכול לשבת איתה על העדות שלה.

וזהו. לכי הביתה, הלך יום, בעייה שלך.

וגם כאן 

אין תגובות: