יום רביעי, 20 בספטמבר 2017

חזרה ארצה בערב ראש השנה

יש לי עוד המון המון לספר על יפן, ויש כבר פוסט מוכן בטיוטות על ימים 6-7 של הטיול, אבל אתמול בערב חזרנו ארצה, ועכשיו ערב ראש השנה, ובא לי לכתוב עדכון קצר.

כיף לחזור הביתה, תמיד כיף לנו לחזור הביתה, ובכל זאת הפעם לא ממש הרגשנו תוך כדי הטיול את הגעגוע הכבד ואת הכמיהה לחזור למרות שזה היה טיול ארוך - שבועיים וחצי.
היפנים מוזרים - אין ספק. כל יום הופתענו ממשהו חדש. כל יום למדנו עוד משהו.
אבל היה לנו טוב שם, היה נעים ונוח. ושונה. ומסקרן. וגם טעים.

בטיסה מטוקיו לסיאול "דפקו אותנו" עם טיסה שהופעלה על ידי חברת ה-Low cost של Korean Air (חברת Jin Air).
לטוס ב-Low Cost כידוע זה לטוס באוטובוס מעופף. אין מקום לרגליים (גם לקטנים כמוני), אין ממש כיבוד, אין כמובן מערכת שמע או סרטים, מטען לנייד....כלום.
ויחד עם זאת זה היה נעים ונוח יותר מאשר טיסה ב-UP של אל על........וזו היתה טיסה קצרה יחסית (שעתיים ועשרים דקות). אז לא קיטרנו יותר מדי.

הטיסה מסיאול ארצה היתה מעולה, אמנם ארוכה מאד (11 שעות) שירות מדהים ומושבים נוחים, ראיתי אולי ארבעה סרטים וגם התקדמתי עם הספר ("עין החתול" של מרגרט אטווד, אותו לא פתחתי ביפן אפילו פעם אחת), ונמנמתי קצת (זו היתה טיסת יום אז לא ממש הצלחתי לישון).

איך שנחתנו כבר הרגשנו בהבדל בין שם לפה. בין השקט והתורים המסודרים והניקיון המופתי - לבין ארצנו הקטנטונת.
נהג המונית לא הפסיק לקשקש בחביבות במהלך כל הדרך הביתה, וזה היה כל כך מוזר ויוצא דופן עבורנו......

הפעם החתולים קיבלו את פנינו ללא הפתעות מטרידות. השכנה וילדיה נכנסו יום יום לטפל בהם, להאכיל אותם ולנקות את ארגז הצרכים שלהם, והכל עבר חלק, לשם שינוי.
מה שכן - אי אפשר בלי תקלות - המזגן בחדר השינה שלנו לא קירר. והוא חדש לגמרי (אולי חודשיים)...........

כיון שהיתה זו שעת לילה מאוחרת, פשוט הלכנו לישון בחדר של בני, שם עבד המזגן באופן תקין, והתקשרנו למתקין דבר ראשון בבוקר.
לשמחתנו ולהפתעתנו הוא הגיע מיד, ואז התברר שבזמן שנעדרנו עשתה חברת החשמל עבודות באזור שלנו, והם.....הפכו את הפאזות בלי ליידע את התושבים. בשיחה עם שכן, התברר שאצלו כל המזגנים לא עבדו בעקבות עבודות התחזוקה האלה.

למזלנו ברגע שאיש המזגנים הבין שזו הבעייה, הוא סידר את העניין מיד. אבל באיזו חוצפה עושה חברת החשמל דבר כזה (שעולה לכל התושבים כסף ודאגה ועצבים)....לא ברור.

הערב אנחנו מוזמנים לבתי וחתני לארוחת ערב חג.
זו הפעם הראשונה שהם מארחים בביתם לערב חג, וגם אמו של חתני תהיה שם, כמו גם אחותו הגדולה עם משפחתה.
שמחנו מאד כשהתברר שהם מארחים. זה היה רעיון של חתני, שאוהב מאד לארח.
לשאלתנו איך אפשר לעזור, התבקשנו להביא קינוח, אז ממש ברגעים אלה מכין T גם עוגת דבש וגם עוגת גבינת שמנת עם פטל אדום (הוא רצה אוכמניות, אבל בדיאטת ה-DAY TWO שלי פטל אדום מקבל ציון גבוה יותר -B - מאשר אוכמניות, שמקבלות C).

לא נותר לי אלא לאחל לעצמי ולכולם שנה טובה, טובה יותר מקודמתה אם אפשר.
הרבה בריאות, ואם אפשר אז גם קצת נחת מהחיים, מהמשפחה, מהחברים, מהעבודה, כל אחד מעצמו

שנה טובה וחג שמח


יום שישי, 15 בספטמבר 2017

יפן - ניקו (NIKKO) ביום גשום ומעורפל, רובע שינג'וקו בערב

את המסלול שלנו ביפן תכננו על פי המלצות של דודו זיידנרמצאנו אותו כשחיפשנו מסלולים ברשת, ואז התברר שהוא ו-T למדו יחד בבי"ס היסודי...

בין היתר, הוא המליץ על ביקור בעיר בשם NIKKO, לשם נסענו ביום הרביעי שלנו ביפן.
נסענו וחזרנו לטוקיו באותו היום, חלק מהדרך על רכבת השינקנסן (shinkansen) המהירה המפורסמת של יפן. היתה זו אחת הרכבות ה"איטיות" יותר של השינקנסן. "רק" 244 קמ"ש.

זו בהחלט חוויה מסוג חדש - לנסוע ברכבת כל כך מהירה שנוסעת כל כך חלק וכל כך שקט ובנינוחות.
בעיקרון אמורים להזמין מקומות ישיבה ברכבות האלה, אבל תמיד יש כמה קרונות שמיועדים לנוסעים שלא הזמינו מקומות מראש, ועד היום אפילו בשעות העומס הצלחנו למצוא מקומות ישיבה בקרונות מסוג זה.

הנה היא מגיעה.....

מתקרב........

הגיע!

כשהגענו ל-NIKKO קנינו כרטיס יומי של אוטובוס TOBU BUS שנוסע בלולאה דרך כל האתרים בעיר.

מה שהאפליקציה של מזג האוויר לא השכילה לספר לנו, היה הגשם שירד ללא הפסקה מרגע שהגענו לעיר, וגם לא על הערפל הכבד שעוד יירד עלינו בהמשך.....😭

לא לקחנו איתנו את המטריות שהושאלו לנו על ידי המלון, ולכן נאלצנו לקנות זוג מטריות כשהגענו, והן ממשיכות לשרת אותנו בנאמנות גם עכשיו.


התחנה הראשונה שלנו ב-NIKKO היתה מקדש למקדש שינטו Tosho-gu - המפורסם בעיקר בזכות שלושת הקופים : אחד מכסה את עיניו, אחד את אוזניו ואחד את פיו.
נדמה לי שהמשמעות היא See no evil, Hear no evil, Speak no evil
(לא לראות רוע, לא לשמוע רוע, לא לדבר רוע).

עוד לקט זעיר מהתמונות שצילמנו במקדש המרהיב הזה, שאפילו הגשם לא העיב על יופיו.....





משם עלינו בחזרה על אוטובוס-הלולאה והמשכנו Rinno-Ji מקדש בודהיסטי עתיק (נבנה בשנת 766 לספירה) - אין לנו משם תמונות, משום מה. לא במצלמה של T ולא בטלפון שלי.....אולי בפנים אסור היה לצלם (כמו בהרבה מקדשים ביפן) ובחוץ פשוט הגשם לא איפשר......אין לי מושג.

אכלנו מרק טעים במסעדה במרכז ניקו, מרק כזה שמהווה ארוחה שלמה ומשביעה.

למרות הגשם והעננות נסענו משם למפלי Kegon Falls. היה קר וגשום וערפל כבד כיסה אותנו מכל עבר.....
שמענו את המפלים היטב והלכנו לעברם, וראינו.........


שהיה כמובן מאד מאכזב.

ביציאה מהמפלים היו כמה דוכנים של אוכל. למשל דוכן לעישון דגים

נתקלנו בזה אחר כך בהרבה מקומות ביפן אבל במפלי קגון זו היתה הפעם הראשונה.......

בקיצור הבנו שאין לנו מה להמשיך ולהסתובב שם בערפל ובגשם ותפסנו את הרכבת בחזרה לטוקיו.........

חזרנו לנוח מעט במלון ובערב יצאנו למרכז רובע Shinjuko התוסס.


 ואפילו נכנסנו לחנות BIC Camera  לקנות סוללת גיבוי לטלפונים שלנו.

ואז, לסיום הערב, נכנסנו לסושי בר וזללנו ארוחת ערב טעימה


הרחובות היו רטובים מהגשם, מוארים ומלאים באנשים, בעיקר צעירים, והיה נעים להסתובב לנו בחוץ,
זה היה יומנו האחרון בטוקיו (בסוף יש לנו עוד יום וחצי לפני שטסים חזרה ארצה), ולמחרת קמנו מוקדם כדי להגיע ל-HAKONE..............

וגם כאן

יום רביעי, 13 בספטמבר 2017

יפן - טוקיו חלק שלישי

למחרת התחלנו את היום ב-Tsukiji Market שהוא שוק הדגים.
התחלנו את היום - לא מספיק מוקדם, כי עד שהגענו החלק ה"אמיתי" של השוק כבר היה סגור, ונותר לנו לשוטט בחלק התיירותי של השוק, הדוכנים הססגוניים והמוני האנשים שבאו לראות ולטעום.
לא בא לי לקום ב-4:00 בבוקר כדי להגיע לשוק ה"אמיתי".....אולי הפסדנו משהו. לא יודעת.




כשיצאנו מהשוק שתינו קפה ב-Startbucks ראשון מני רבים ביפן. 
יש גם רשתות בתי קפה אחרים, כמו Tully's ואחרים פחות מוכרים, אבל בימים הראשונים ההם עוד לא נתקלנו בהם.

משם שמנו פעמינו למוזיאון EDO שמספר על ימי EDO (כלומר טוקיו) בימי הביניים. התערוכה שראינו סיפרה על תקופת השוגון Tokugawa.


מעבר לתערוכה עצמה, התמונות, כלי העבודה, דגמי הבתים והנשקים והרכבים....היה מרתק לראות את תלמידי בתי הספר השונים, קבוצות קבוצות עם המורים שלהם, לומדים "דרך הרגליים" על ההיסטוריה של ארצם. 

אחרי המוזיאון נסענו ל-Tokyo Sky Tree, שמאז 2012 הוא הבניין הגבוה ביותר בטוקיו - 450 מטר גובה.


בעצם הם קוראים לו "עיירה" ולא מגדל, ויש בו כמובן מסעדות, חנויות וכנראה גם משרדים שונים.




כמו במגדלים אחרים בעולם, יש כרטיס שלוקח אותך לגובה 350 מטר, ותשלום על כרטיס נוסף, אם רוצים, שמעלה אותך עד לגבוה 450 מטר. 
הראות לא היתה כל כך טובה באותו היום (וכך גם בימים הבאים) כך שלא התעקשנו לעלות עד למעלה, ובאמת ראינו את טוקיו ממעוף הציפור אבל לא הצלחנו לראות את ההרים....בכלל אין לנו מזל עם נופים וראות והרים בטיול הזה. לא נורא.

עלינו למגדל בעיקר כדי להתרשם מהגודל העצום של טוקיו. המראה די מרשים. 

כהרגלנו חזרנו באיזשהו שלב למלון, להתקלח ולנוח קצת, לפני שיצאנו בערב לשוטט קצת ברובע SHIBUYA התוסס, ולאכול משהו.

SHIBUYA מזכיר את TIME SQUARE בניו יורק, וגם באמצע השבוע הוא מלא מלא אורות ניאון ואנשים.


נכנסנו לאחד הברים הקטנים שאהובים על המקומיים, והזמנו קצת מכל דבר...........הכל היה טעים!

תם היום השני שלנו בטוקיו. הגב כבר כאב והשרירים היו תפוסים אבל היינו מלאים בחוויות החדשות של היום.

וגם כאן

יום שני, 11 בספטמבר 2017

יפן - טוקיו חלק שני

להיות ביפן.
החוויה של להיות במקום שהוא, כמו שבני הגדיר זאת היום בשיחת הטלפון בינינו, הכי חייזרי שיכול להיות עלי אדמות.
בלי קשר למה ראינו, מה אכלנו.....פשוט להיות כאן. זו תחושת חוויה אדירה.
הכל שונה, הכל חדש, כל יום נתקלים בעוד משהו....
הבטחתי לעדה הסבר על השירותים (אני החודש הזה בענייני אסלות, אין מה לעשות כנראה - גם בבית וגם ביפן 😉)
אז בואריאציות שונות לאסלות ביפן יש תוספת שבדרך כלל נראית ככה

ומה שזה אומר, זה שניתן לחמם את המושב, ניתן להפעיל שטיפה מכיוונים שונים (קדימה, אחורה) בזרמים שונים, שניתן לשלוט בעוצמת הזרם, ועוד. יש אסלות שניתן להשמיע רעש (למשל של הדחת המיכל, כאילו) כדי לכסות על הרעשים הטבעיים. יש כאלה שמשחררים מטהר אוויר. יש כאלה שגם מפעילות ייבוש אחרי השטיפה.
למשל זאת

שבנוסף לשטיפה ולייבוש גם מרימה ומורידה אוטומטית את מושב האסלה והכיסוי, מדליקה אור בתוך האסלה....כנראה כדי שגברים לא יפספסו בחושך......😎

ברוב השירותים הציבוריים יש חומר לחיטוי המושב, כך שאפשר לנקות ולשבת, או כיסויי מושב חד פעמיים.
ונקי. כמעט תמיד נקי. משהו מטורף. ויש שירותים בכל מקום. 
פחים, למשל, אין כמעט בשום מקום. ואנשים אוגרים את האשפה שלהם עליהם ומחכים עד שמגיעים לפח (בתחנת הרכבת למשל) ורק אז משליכים אותה במרוכז באופן מסודר. 
הרחובות נקיים, המדרכות נקיות. די מדהים.

בתחנות הרכבת יש סימון על הארץ היכן תיפתח דלת הקרון. כולם עומדים יפה בתור על הסימון, בשקט מופתי, לא דוחפים, וכולם מחכים בסבלנות כאשר הרכבת נעצרת עד שאחרון הנוסעים היורדים סיים לרדת מהקרון, ורק אז עולים. איש אינו מדבר בטלפון אבל כולם בתוך הטלפונים. שומעים עם אוזניות, משחקים, מסמסים...אין לי מושג. לא מסתכלים על שום דבר ועל אף אחד. לפעמים נרדמים אבל איכשהו תמיד מתעוררים בדיוק בזמן כדי לרדת בתחנה שלהם. בכל מקום יש שלטים המבקשים לא לדבר בטלפון ולא להפריע לנוסעים האחרים. את זה הם מכבדים. אבל הם לא קמים לזקנים, נכים, נשים בהריון.
פעם אחת קמתי כשראיתי בחורה בהריון שעמדה בצפיפות הקרון והתאמצה להיאחז בידיות מהתקרה. היא היתה בהלם, והתיישבה מוקירת תודה. הרבה אחרי כן, כשירדתי בתחנה, היא חיפשה ומצאה אותי והודתה לי שוב. כנראה שזה מאד יוצא דופן.

בכל מקרה אני עדיין ביומנו הראשון בטוקיו, אחר הצהריים. נוסעים לרובע HAKIHABARA  המפורסם בחנויות ענק של מוצרי אלקטרוניקה. משהו מוזר: בכל כמה צעדים נתקלנו בבחורות שלבושות כמו ילדות בית ספר, מחלקות פליירים לאיזו רשת מסעדות. גם בערב ראינו הרבה בארים שפירסמו תמונות של בחורות שנראות כמו ילדות. נראה כאילו היפנים די פדופילים......זה די עשה לי צמרמורת.

אז אנחנו ברובע האלקטרוניקה

והתחלנו לסייר בחנויות הגדולות (4-5 קומות) כאילו היו מוזיאון. באחת הקומות בבניין PANASONIC היו כורסאות טלוויזיה שגם עושות עיסויים שונים. עיסויים שונים זו לשון המעטה. היה קשה ל-T להקים אותי מכורסה כזאת. משהו אדיר עיסה לי ביסודיות רבה את כל האזורים הכי כואבים בגב בעוד משהו אדיר אחר כיווץ ושיחרר לי את הרגליים בו זמנית לכל אורכן....

אחרי הרובע האלקטרוני הזה חזרנו למלון להתקלח ולנוח מעט, ובערב יצאנו למסעדה ברובע שינג'וקו, קרוב למלון.

זהו סוג של ברביקיו יפני, כאשר הסועדים בעצם עושים את רוב העבודה. נותנים לכולם גם סינרים כאלה מפלסטיק כדי לא להתלכלך...... היה מאד טעים.
שאלו אותי על האוכל - על התפריט שלי - וחייבת לומר שאני מסתדרת כאן מצוין.
בשר, עוף, חזיר, דגים - זה ממילא מקבל ציון A+ באפליקציה של day two.
ואם במקרה יש גם אורז או אטריות, אני מקפידה על הכמויות בשילובים כמה שאפשר, ואם אני רואה שירדתי לציון B אז אני מוסיפה גלידה לקינוח או כמה קוביות שוקולד וזה מסתדר.
אני כמעט לא בודקת כבר באפליקציה, אני מפתחת חוש לגבי הכמויות והשילובים. ובעיקר מתרכזת בהנאה ופחות במרכיבי הארוחה.....

תם היום המלא הראשון בטוקיו......המשך יבוא

וגם כאן

יום שבת, 9 בספטמבר 2017

יפן - טוקיו חלק ראשון

יום ראשון בערב ברובע שינג'וקו בטוקיו. אנחנו אחרי טיסה ארוכה שהתחילה במוצ"ש זמן ישראל, נסיעה בשתי רכבות
(ה-SKYLINER משדה התעופה לתחנת NIPPORI ומשם ברשת ה-JR YAMANOTE LINE לתחנת SHIN-OKUBO) 
והליכה של רבע שעה ברגל עם המזוודות
(לו הכרנו טוב יותר את רשת הרכבות היינו מחליפים בתחנת SHINJUKO לרשת JR CHUO-SUBO),
הגענו למלון שלנו: HOTEL GRACERY SHINJUKO.

המלון נראה מקסים, יפה ואסתטי, וממוקם באזור חי ותוסס של הרובע. הזמנו אותו דרך BOOKING, וכרגיל הקפדנו לבדוק מה החדר כולל, במיוחד גודל החדר וגודל המיטה. זה חשוב בכל העולם אבל ביפן זה חשוב במיוחד כי החדרים כאן נוטים להיות קטנים, ובהרבה מלונות גם היה כתוב במפורש VERY SMALL BED.

עשינו צ'ק אין וכשעלינו לחדר חשכו עינינו. החדר היה פצפון, 18 מטר (וזה כלל חדר אמבטיה וארון). המיטה, שהיתה אמורה להיות מיטה כפולה - מה שנקרא QUEEN SIZE (הסטנדרט הוא 160-200 ס"מ) - גם היתה בפועל מה שנקרא אצלנו "מיטה וחצי" של נוער, 120 ס"מ רוחב ו 180 ס"מ אורך. בנוסף, בגלל קוטן החדר, היא הוצמדה לקיר, כך שרק מצד אחד ניתן היה לעלות ולרדת ממנה.

בנוסף להיותנו שמנמנים, T בקושי נכנס באורך.
מיטה כזאת לא מתאימה גם למבוגר בודד, לא כל שכן לזוג.

עייפים ולא מרוצים ירדנו לקבלה לבקש להחליף חדר.
פקיד הקבלה, המנומס אך נוקשה להפליא הלך לבדוק עם המנהל שלו.
מנהל הקבלה, מנומס אך נוקשה לא פחות, אמר שאין לו חדרים עם מיטה גדולה יותר.
ביקשנו להחליף לחדר עם שתי מיטות.
הוא דרש תוספת של $50 ללילה.
הראינו את ההזמנה שלנו, בה כתוב במפורש שהוזמנה מיטה כפולה. לא עזר כלום. לא היה עם מי לדבר.
בגלל השעה המאוחרת והעייפות הרבה, הסכמנו לישון שם באותו הלילה, בחדר בעל שתי מיטות (זהות לזו שהוצגה לנו כ"מיטה כפולה" בחדרנו המקורי) והוספנו $50.
אבל הודענו להם שאנחנו עוזבים בבוקר. היינו אמורים לשהות אצלם 4 לילות. באותו נימוס קר הם זיכו את כרטיס האשראי שלנו ביתרה.

עוד באותו הערב חיפשנו ומצאנו מלון במרחק כמה דקות משם, חדר בגודל 25 מטר, מיטה כפולה בגודל נורמלי וגם ספה...והחדר היה במבצע.

בסופו של דבר ישנו מצוין, כל אחד במיטתו. ארוחת הבוקר היתה טובה מאד.
כשעזבנו ירד גשם, וראיתי שפקידת קבלה אחת מחלקת מטריות לכל מי שביקש.

קראתי אצל איגנציוס באחד הפוסטים על יפן, שיש כאן קטע עם מטריות. כולם מסתובבים עם מטריות,ומשאירים אותם במתקנים מיוחדים בכניסה למקומות כמו חנויות, מסעדות וכו. איגנציוס סיפר שכאשר יוצאים מהחנות יש סיכוי טוב שלקחו לך את המטריה. וזה במדינה שבה אין גניבות, כייסים, רמאות בתשלום וכו. מטריות הן כנראה יוצאות מן הכלל.
מצוידת באינפורמציה הזאת, ביקשתי מהפקידה שתי מטריות, למרות שידעתי שאנחנו עושים צ'ק אאוט ואין סיכוי שאחזיר אותן. היא הביאה לי מטריה בלי לשאול שאלות. בדיוק נגמרו לה, היא התנצלה בשפת סימנים, נותרה רק אחת.

במלון השני, Hundred Stay Tokyo Shinjuku , קיבלנו עוד מטריה.

מפאת הגשם החלטנו לא לעבור לשם עם המזוודות ברגל, והזמנו UBER.
לא האמנו כשהגיעה טויוטה שחורה מבריקה ובתוכה נהגת לבושה כמו נהגת מקצועית chauffeur. צחקנו כשנזכרנו בנהגי ה-UBER בארה"ב. זכרנו נהגת אחת במיוחד, בבוסטון, שכל תא המטען שלה היה מלא במצרכים מהסופר וכסאות פיקניק ושמשיות, וכך באה לאסוף אנשים משדה התעופה. 😱 ישבנו עם המזוודות עלינו. והיא תעתה בדרך, ונתקעה בפקקים, ועשתה לנו סיבובים בתוך העיר.....היו קטעים.

כאן ביפן היו לנהגת לפחות שתי מערכות ניווט ברכב. היא הגיעה ליעד תוך דקות.

הצוות במלון החדש היה ידידותי מאד. ארוחת הבוקר היתה פחות מפוארת אבל סבירה. החדר היה מצוין.
המיטה היתה גדולה, אבל גם היא היתה צמודה בצידה לקיר אחד, ולי לא היה נוח לישון ככה.
למחרת ביקשנו לעבור לחדר עם שתי מיטות, והם העבירו אותנו בשמחה לחדר באותה קומה - ללא תוספת מחיר. שלושה לילות ישנו במלון הזה ונהנינו מאד.
גם הקירבה שלו לתחנת הרכבת OKUBO היתה נוחה מאד. מהר מאד למדנו להתמצא, וגם למדנו לא להסתמך אך ורק על גוגל מפות או HYPERDIA (אתר הרכבת היפני). לפעמים הם מטעים, ולא נותנים את כל האפשרויות.

עוד דבר שלמדנו, הוא שאם כתוב שהרכבת שאנחנו רוצים מתוכננת לצאת מרציף מסוים בשעה 10:33, צריך לחכות ל-10:33 ולא להתפתות לעלות על רכבת שמגיעה כמה דקות קודם לכן - למרות שלכאורה מה הבעייה, זה אותו רציף ועל השלט כתוב היעד שלנו, לא? אז לא.
כי הרכבת שהגיעה כמה דקות קודם כנראה נוסעת ליעד אחר, ועד ששמים לב לכך, אנחנו כבר במקום אחר, ולא בטוח נספיק לחזור לתחנה המקורית, ואת הרכבת הספציפית שרצינו כבר פספסנו, ועוד אחת כמוה מגיעה בעוד שעה......

בכל מקרה קמנו רעננים בבוקר ושמנו פעמנו למקדש Sensō-ji, המקדש הבודהיסטי העתיק ביותר בטוקיו.


מה שעניין אותי יותר מהמקדש עצמו ומההיסטוריה שלו, היתה ההתנהגות של האנשים.
בין אם באו כתיירים ובין אם באו מתוך האמונה, כל היפנים שראיתי שם כמעט, התייחסו ברצינות, בכבוד ואפילו בחרדת קודש למעמד.




הם הבעירו קטורת במקום המיועד לכך והביעו את תפילתם / בקשתם / משאלתם.


הם שילמו 100 ין כדי לקבל ברכה, או בעצם מה שהם מקבלים כאן זה פתק עם הגורל שלהם - כמו שמקבלים בעוגיית מזל.
ובהוראות כתוב שאם הנבואה שהם קיבלו בפתק היא שלילית, בבקשה לתלות אותה על המתקן המיועד לכך....



מודה ומתוודה שלא התעמקתי בזה יותר מדי.....

כמו בכל מקום ביפן, גם הגן של המקדש הזה מטופח ויפהפה

משם שמנו פעמינו לרובע UENO. בדרך ראינו כמה אנשים מעניינים.....

 



ב-UENO רצינו ללכת למוזיאון הלאומי אבל בימי שני הוא סגור... גם גן החיות היה סגור.






אז הסתובבנו בעיקר בפארק הנהדר.
ואז המשכנו לרובע HAKIHABARA עם כל חנויות האלקטרוניקה שלהם....אבל נראה לי זה כבר בפוסט הבא....

יום חמישי, 7 בספטמבר 2017

יפן - היום הראשון

אני שוכבת לי עירומה לגמרי באוויר הצח באחת מבריכות המרחצאות של המעיינות החמים (ONSEN ביפנית) במלון שלנו בהקונה (HAKONE).
אני לבד.
קודם היו כאן סביבי נשים מעטות. כולן יפניות, כולן אף הן בעירום מלא - אין ברירה אחרת. אסור להיכנס עם בגד ים. אבל הן הלכו כבר, הנשים היפניות. שקט. שומעת רק את הרוח, הנושבת בפרצים פתאומיים בצמרות העצים מעלי, ואז שוככת ושוב נושבת.
השמים מעוננים לגמרי, אבל הגשם יגיע רק יותר מאוחר. נעים.

לפני שנכנסים למרחצאות מתפשטים לגמרי ומתרחצים. מה זה מתרחצים, מתקרצפים.

כל אחת ניגשת לגומחא שכזאת, מתיישבת על דרגש קטן (כאן בתמונה זה עשוי מעץ, אצלנו זה היה פלסטיק) עם הפנים לקיר. יש ברז עם מקלח (טוש טלפון), סבון, שמפו ואפילו מרכך. ויש גם סבון מוצק בתוך מן רשת למי שרוצה לקרצף במיוחד.
הקערה משמשת את מי שמעדיפה לשפוך על עצמה מים, כנראה כמנהג המסורתי יותר.
גם במקלחות במלונות יש דרגש וקערה כאלה, רצפת חדר האמבטיה מיועדת לרחצה הזאת: להתקלח היטב לפני שנכנסים, נקיים לגמרי, לטבול באמבט.

אגב את המסורת מכבדים גם בשירותים הציבוריים בכל מקום. יש תאי שירותים מהסוג הישן (בול-פגיעה) ויש אסלות מודרניות. ועל השירותים ביפן כולם כבר סיפרו.
יש זרמי מים לשטיפה מכל כיוון אפשרי, יש רעשי רקע למי מעוניין להסוות את רעשיו שלו. יש מבשם אוויר. יש אסלות שגם מייבשות לאחר השטיפה. יש כאלה שמורידות את המים בעצמן.....

כל נושא הסדר והניקיון מאד מאד חשוב ביפן, והם מאד מקפידים עליו. 
בכל גרם מדרגות יש חיצים שמורים לך איפה לעלות ואיפה לרדת כדי לא להפריע לאחרים.
בכניסה לרכבות יש סימון על הארץ היכן לעמוד בתור בסבלנות באלכסון מול הדלת שתיפתח כדי לאפשר ליוצאים לעבור לפני שאתה נכנס. 
וכל הזמן קדים.
ראיתי אפילו מישהו קד קידה למקום שפינו לו ברכבת לפני שהוא התיישב. 
הכי אהבתי את המנהג להגיש כל דבר בשתי ידיים. 
לכאורה עניין פשוט, אבל זה נותן הרגשה אחרת לגמרי.........



אני חוזרת לי מהרהורי על יפן, בטח יעלו עוד הרבה. הכל כל כך שונה כאן וחדש לי.........

את הר פוג'י לא נזכה לראות בביקור הזה.

כל האזור תחת ערפל כבד. מזל שאפשר להוריד מהאינטרנט......

הנסיעה לכאן ברכבל הרגישה כמו להיות תלויים על בלימה בין שמים וארץ. מסביב 'לא כלום'. כמו בסיפור שאינו נגמר שאני מספרת לנכדיי.
צריך מזל עם תנאי ראות ומזג אוויר........לפעמים יש לנו, לפעמים לא.

זהו יומנו החמישי ביפן.

יחסית לחששות שלי אנחנו מסתדרים פה ממש טוב.

עדיין ההרגשה היא שאני לא מתמצאת מספיק, וכנראה שזה לא יעבור לי, אז ויתרתי. התמסרתי למצב של קצת חוסר וודאות ולעיתים גם חוסר התמצאות. ואני בסדר עם זה

נכון שכדי להבין מדוע המזגן בחדר במלון מחמם במקום לקרר הייתי צריכה לקרוא למישהו מהקבלה שיעזור לי - כי הכל כתוב ביפנית ואין לי מושג. התברר שזה היה על חימום, כמובן, אבל איך אפשר לדעת? - ב-MODE לא מופיעים הסימנים המוסכמים של חימום וקירור אלא כתב יפני. למה? בעצם למה לא?

למרות החששות תפסנו רכבת משדה התעופה ואפילו החלפנו רכבת כמו שצריך והלכנו ברגל מהתחנה עד למלון....והכל בעזרת ה-google maps, שמצד אחד מאד עוזר ומתאר בדיוק לאן ללכת והיכן לרדת וכמה זמן זה ייקח ומאיזה רציף לעלות על הרכבת ועוד ועוד, אבל במהלך הימים האלה הבנו שלפעמים הוא מטעה......
וגם ובעיקר בזכות היפנים, אשר מתי שהוא בשנים האחרונות החליטו להוסיף כיתוב באנגלית, ולפעמים גם כריזה באנגלית, גם בתחנות הרכבת וגם בתוך הקרונות, כך שניתן להבין בכלל איפה עומדים לעצור או לאיזו תחנה הגעתי. מהפכה ממש.

במסעדות (סיפרו כבר לפני ולא אלאה בתיאורים ותמונות) גם אם אין תפריט באנגלית יש צילומים (ודגמי פלסטיק) של המנות....

הקידמה הזאת עדיין לא הגיעה לרוב שלטי הרחובות, ואין מספרים על הבתים. וגם אם יש - הבנתי שזה לא עוזר כי הם לא מסודרים לפי סדר עולה או יורד כלשהו.

אז מהתחלה.
טסנו עם חברת KOREAN AIR, חברת תעופה מומלצת מאד. נוח, מרווח, שירות מצוין. טעינה נוח לנייד, ציוד אודיו/וידאו תקין וברמה.
ראיתי שני סרטים ושאר הזמן ישנתי. היינו שניים במושב של שלישיה....היה לי מקום.

שדה התעופה בסיאול יפה מאד וגדול מאד. בעת ההמתנה לטיסת ההמשך פגשנו בתהלוכה כלשהי. אנשים ממש עמדו בתור אחר כך כדי להצטלם איתם. בטוח פספסנו איזו מסורת כאן.....


כאמור נחתנו בשלום בטוקיו NARITA, החלפנו כסף ליין, קנינו כרטיסי רכבת לטוקיו  (יש לנו את ה-JR PASS אבל רק לשבועיים אז הפעלנו אותו רק משלשום) והסתדרנו כמו גדולים בהחלפת רכבות וקצת הליכה ברגל עד שהגענו למלון הראשון שלנו ברובע SHINJUKO התוסס.


טוב, בחצות  ביום ראשון בערב הוא כבר היה פחות תוסס....
עשינו צ'ק אין, ראינו את החדר שנתנו לנו והתעצבנו על המלון.....אבל זה כבר בפוסט הבא

וגם כאן