יום רביעי, 28 ביוני 2017

עניינים שוטפים

איך יודעים שקיץ ממש? אני מדליקה את המזגן לפני תשע בבוקר.
והבוקר כבר טעמתי את הליצ'י הראשון שלי לעונה - ונזכרתי בחמי ז"ל, שתמיד היה אומר ברכת "שהחיינו" כשהיה אוכל פרי בפעם הראשונה לעונה.
היתה לו אזכרה השבוע, לחמי היקר. תשע שנים. תשע שנים מאז נכנס לרכב עם גיסו  , פספס יציאה למחלף, החליט - אלוהים רק יודע למה - לנסוע רוורס על כביש מהיר (במקום להמשיך למחלף הבא ולחזור), וכמובן שרכב שנסע במסלול שלו נכנס בו בכל הכוח מאחור....

נכון שהוא לא היה חי עוד הרבה שנים, הוא כבר היה בדיאליזה שלוש פעמים בשבוע וגם לבו עשה לו בעיות (למרות שני ניתוחי המעקפים שעבר), ונכון שאיכות חייו לא היתה משהו בשנים האחרונות....אבל זה לא מונע בעדי להתגעגע אליו. לחשוב איך היה נהנה מהנינים הנהדרים שלו. ולהתגעגע אליו גם כרופא, ולאבחנות המדויקות שלו.
T אמר שכל השבוע הוא חלם על הוריו....אבל לא זוכר בדיוק מה היה בחלום.

סוף השבוע היה מלא בנכדים, שבנוסף לבילוי הרגיל שלי איתם בחמישי אחרי הצהריים, החליטו להישאר לישון אצלנו אחרי שהגיעו עם בתי וחתני לארוחת ששי בערב. וגם אחרי שהחזרנו אותם להוריהם בשבת בבוקר, פגשו אותנו שוב בצהריים להמבורגר. ואז בשני בבוקר הם שלחו לי הודעת וואטסאפ מוקלטת מלאת אהבה מהטלפון של בתי. אני ממש לא לוקחת כמובנת מאליה את העובדה שהנכדים (ובעיקר הוריהם) רוצים להיפגש איתנו, יוזמים את זה בעצמם.....

עשיתי את הממוגרפיה בשבוע שעבר וכבר קיבלתי את תוצאותיה, והכל בסדר. הייתי גם אצל כירורג לבדיקה הקלינית, ובכך סימנתי V על הנושא הזה עד השנה הבאה.

אבל התחיל לי איזשהו כאב מוזר בחניכיים בצמוד לשתל שעשו לי לפני שנה וחצי, וכיון שזה לא עבר תוך כמה ימים קבעתי לי היום תור לרופא שיניים. ממש, אבל ממש לא מתאים לי עכשיו סיפור שיניים!

אצל מ' עדיין יש זיהום ברגל הפצועה, אז למרות שהקרע בשריר הולך ומחלים באופן מעודד, היא עדיין ממש סובלת והרגל נפוחה. כאילו לא נראה שאנטיביוטיקה שהיא לוקחת בטונות עושה שום רושם על החיידק.
חברתי ל' חזרה בינתיים לשגרה, התברר שהחום הגבוה היה פשוט וירוס. כשיש לך סרטן השד, כל וירוס מכניס לפאניקה.....
עדיין לא יודעת מתי הניתוח השני שלה.

בסוגיית האופנוע: התברר שכאשר T "עשה נסיעת מבחן" על האופנוע החדש, הוא כבר הזמין אותו. כך ששיחת ה"הגיע הזמן שתתחשב בי, נמאס לי לדאוג לך כל הזמן וגם לדאוג לעצמי, שחלילה לא אשאר אלמנה או אצטרך שוב לסעוד אותך כמו בפציעות האחרונות ובניתוחים האחרונים" היתה בזבוז של אוויר.
כששאלתי אותו למה הוא הסתיר מפני את העובדה שכבר הזמין אופנוע חדש, הוא אמר שהוא...... פחד 😱

ממש בוגר מצידו. וכן, כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני מפחידה (לא!).
הוא פחד לומר אבל לא פחד להציב אותי בפני עובדה.
נו יופי.

בתחום הדיאטה אין חדש. עדיין לא בחרתי לי מטפל/מאמן כדי להיכנס לנושא המשקל / דימוי גוף. ובינתיים עולים לי עוד נושאים שהייתי רוצה להתאמן עליהם....
זה אף פעם לא נגמר, כנראה. פשוט צריך להחליט אם חשוב לי לעבוד על משהו, אם יש לי כוחות להיכנס לזה, להתבונן, להתמודד....או עד כמה זה דחוף בכל רגע נתון.

בסוף אתמול קיבלתי את העיסוי שדחיתי משבוע שעבר, והיה מדהים. הבחורה הזאת, מעבר לכך שהיא מעסה מופלאה, גם עומדת לסיים תואר באוסתיאופתיה, והיא משלבת את זה בעיסוי. סוף הדרך.

בכוונה לא כותבת על ענייני היום, פוליטיקה או מחאות למיניהן. זה עושה לי רע, וממילא אחרים כותבים טוב ממני.
שולחת אור ואהבה לכל הכיוונים, אם לא יעזור לשום דבר, לפחות לא יזיק.

וגם כאן

יום חמישי, 22 ביוני 2017

מה שקורה ומה שמתוכנן

נ*גה הציעה שאצלם את פרחי המטפס המרהיבים שלי מקרוב


עם העדשה של T הייתי יכולה להראות את הדבורים שעסוקות במלאכתן.....אבל מצלמת הטלפון, טובה ככל שתהיה, לא מספקת את הסחורה.

בכלל אני מרגישה שאני אישית תורמת לאוכלוסיית הדבורים בעולם, הגינה שלי מלאה בהן. הן עוברות מפרח לפרח לפי עונת פריחתו וחוגגות עליהם. איזה כיף!
על הדרך כבר צילמתי תקריב של הליצ'י ההולכים ומבשילים להם....

בוקר רגוע. סיימתי לאמן להיום, והלכנו לסופר אתמול (בדרך כלל זה בימי חמישי) כי T עסוק הבוקר....אז יש לי זמן לקצת עבודות בית, קריאה (בלוגים, ספר) ואפילו מעט בישולים.

בשלישי בסוף כן עשיתי את הממוגרפיה אבל את המסאז' נאלצתי לדחות לשבוע הבא. T נסע לתל אביב עם האופנוע, ונתקע. כן, כן, "רכב האספנות" המהודר שלו מקרטע. בשבוע שעבר הלך המצבר, ואז הוא החליט שהברקס גם לא משהו....קבע תור להיום בבוקר לטיפול, אבל נאלץ לגרור את האופנוע המסכן למוסך כבר שלשום. שעתיים חיכה לגרר. בחום. ושוב לא ניתן להניע, כלומר - יש בעייה בטעינה, זה לא המצבר עצמו. והוא טוען שהלך לו צילינדר אחד באמצע הנסיעה. אז עכשיו נותר לגלות אם זו בעייה קטנה של פלאג, או שהלך המנוע.................

הוא חשב שיהיה לו כיף עם אופנוע ישן ו"רגוע", אבל.....

אז בינתיים הוא קבע לעצמו נסיעת מבחן על אופנוע חדש..... אוף. אמנם לא מהסוג המהיר אלא דווקא דומה יותר לנוכחי (רק חדש). היה לי ברור שההבטחות "לנסוע רק מעט, בשבתות, בסביבה, בשביל הכיף" לא שוות את האוויר שלתוכו הן נאמרו. יש פקקים ויש בעיות חניה ואין כמו אופנוע מהבחינה הזאת. אני מבינה אותו. אבל זה לא מונע בעדי לדאוג. ממש לא.

ביום שהוא נתקע כמובן נסעתי לתל אביב לאסוף אותו. בגלל זה דחיתי את העיסוי. על הדרך לקחנו את הטלפונים התקולים שלנו (גם אצלו היתה בעייה) לתיקון. יש מעבדה מצוינת בגבעתיים של סוני. הם מבינים במכשירים ויש להם גם חלקים. אז עכשיו כל הטלפונים שלנו תקינים, אני כבר נשארתי עם הישן של T (עד שסידרתי את כל ההגדרות - ובאמת הצלחתי לפתור את הבעייה שהזכרתי בפוסט הקודם, בעזרת הפורום של סוני בגוגל), והטלפון שלי עכשיו הפך לרזרבה תקין.

את החתולים אנחנו מדירים מכל החדרים (כשאנחנו לא בתוכם), ובינתיים זה בסדר. הבוקר היה קצת קשה להוציא את החתולה מחדר השינה שלנו - הממזרה התחבאה מתחת למיטה....

היום כרגיל אאסוף את הנכדים מהגן. איזה כיף לי.

בגזרת החברות: מ' והרגל שלה משתפרות בהדרגה, ואתמול אפילו ישבנו יחד בבית קפה. ואילו אצל ל' העניינים מסתבכים.  עכשיו היא בבית עם חום גבוה כמה ימים, לא ברור למה. אמנם הגוש החדש שמצאו לה התברר כשפיר, אבל....לא יודעת מה קורה איתה. תיכף אתקשר שוב. דואגת.

צפויות לנו שתי חופשות בחודשים הקרובים, ואנחנו כבר מתכננים את שתיהן במקביל.
הראשונה מתוכננת ליולי. הבן שלנו הוזמן שוב למלון היוקרה בשווייץ, שם ניגן עם הטריו שלו במהלך חג המולד וסילבסטר האחרון, וכיון שלא יהיה לו זמן גם לקפוץ הנה לפני או אחרי, החלטנו שאנחנו נסע לפגוש אותו שם.
לקחנו דירת AIRBNB ליד המלון לשבוע, ולגמרי במקרה התברר שגם כלתי תהיה איתנו שם באותו שבוע בדיוק. אפילו לא תיאמנו בינינו, זה יצא "בפוקס" כמו שאומרים. היא נוסעת לפגוש את אחייניתה החדשה, שנולדה במרץ האחרון לאחותה שגרה במינכן. משם היא שוכרת רכב ומגיעה לשבוע, לאותו שבוע ממש, להיות עם בעלה. אז במקום שהם יצטרכו להצטופף במגורי העובדים המעפנים שמספק המלון, באותו שבוע הם יגורו איתנו בדירה.

אחרי כן נטייל לבד כמה ימים, לאו דווקא בשוייץ  - שהיא יקרה מאד ושכבר היינו בה כמה פעמים. אולי נעשה מסלול ביער השחור או באלזס. עובדים על זה כרגע.

באוגוסט הורי מגיעים לביקור בן שלושה שבועות, ואז בספטמבר אנחנו טסים ליפן.
בינתיים יש לנו את כרטיסי הטיסה (עם קוריאן אייר) ואת ה-jr pass,  (אחרי שעשינו כמה וכמה חישובים אם זה ישתלם) שאמור להקל מאד על הנסיעות בתוך יפן. התחלנו לעשות שיעורי בית וקיבלנו גם מסלול נהדר מחבר ילדות של T שממש מומחה לטיולים בכלל וליפן בפרט.

אז זה מה שקורה כרגע ומה שמתוכנן להמשך.....הקיץ הגיע אבל פה ושם עדיין חס עלינו ואתמול וגם הבוקר היה ממש נעים. לא לעוד הרבה זמן, אני מניחה.........

וגם כאן

יום שני, 19 ביוני 2017

כמה עדכונים וגינה פורחת

הגינה שלי פורחת וריחנית, במיוחד בערב מריחים את היסמין. האוויר כל כך מתוק שממש אפשר לטעום אותו....


אינני בטוחה איך קוראים לעץ הפרחוני הזה שבקדמת התמונה, אבל מאחוריו זה ברכיכיטון אוסטרלי, שפורח עכשיו במלוא המרץ.


הליצ'י שלנו מתחיל להבשיל פירותיו מוקדם מהרגיל. בדרך כלל הם בשלים באמצע/סוף יולי. נראה לי שתוך שבוע שבועיים כבר יהיו לנו פירות אדומים ומתוקים. 


ודווקא הלימון כרגע נח. יש עליו מעט לימונים בשלים, מעט ירוקים, ואת מה שלא הספקנו לקטוף עד לפני כשבועיים, השפע עצום שהיה עליו עד לא מזמן, הוא השיל מעליו תוך כמה ימים. פשוט "זרק" את הפירות על הריצפה, ואספנו את מה שהספקנו לפני שהזבובים השתלטו.


סיימתי את בדיקת DAY TWO, עברו שבועיים, והיום הגיע שליח FED EX לאסוף את קורא-הסוכר ואת דגימת הצואה שלי (כמה מלבב!). בניגוד למה שחשבתי, התברר שהתשובות תתקבלנה רק תוך 6-8 שבועות! 

אז בינתיים אין שינוי, לא במשקל שלי, לא בתפריט שלי, לא בתחושה הכללית בכל הנוגע לגוף ולדימויו. 

בגזרת החתולים אני כבר מיואשת. נראה שהכל היה בסדר, השירותים בסדר, הכל תקין - ובכל זאת היום מישהו (כבר לא יודעת מי מהם) "הפקיד" על הצד של המיטה של T דגימת צואה משלו/ה. אולי גם הם רוצים שחברת DAY TWO תיקח את זה ותנתח את זה 😠

כבר היה כל כך רגוע וטוב שפתחנו בפניהם בחזרה את חדר השינה שלנו.......טעות חמורה, מסתבר!
כרגע אני מרימה ידיים. אין בעייה רפואית, אין בעייה בשירותים....יש להם בעייה בראש (לאחד מהם לפחות). ולי יש בעייה רצינית. אין לי מושג מה לעשות עכשיו. 

אתמול היתה אצלי מ', שמצב הרגל שלה עוד החמיר והזדהם והיא מקבלת אנטיביוטיקה וגם זריקות מקומיות לתוך הרגל...לא ברור מה הולך שם, אבל היא מתעקשת להמשיך את לו"ז חייה כמעט כרגיל. ואולי כאן הבעייה. היא עברה אצלי בדרך חזרה מהרופא, ששלח אותה לאולטרה סאונד דחוף אבל בינתיים אין תורים עד לחודש הבא! אלעק דחוף.

פינקתי אותה בארוחת צהריים וקפה, השכבתי אותה על הספה והכרחתי אותה לנמנם במשך כחצי שעה לפני שהמשיכה הלאה לבקר את הנכד שלה.....בחיפה! היא אמנם לא טיפלה בו - בנה וכלתה היו איתם,  היא באמת לא מסוגלת עכשיו - אבל לא יודעת אם הנהיגה עד לשם ובחזרה לא מזיקה בפני עצמה. 

הטלפון שלי עושה קצת בעיות, ואני רוצה למסור אותו לתיקון, אז אתמול עברתי להשתמש בטלפון הישן של T (שזהה לשלי). לקח לי כמה שעות להגדיר בו הכל, ולהתאים אותו לעצמי, אבל היה לי זמן והיתה לי סבלנות, והצלחתי הכל פרט ל......

בספר הטלפונים של המכשיר (sony xperia z3) יש כניסה מובנית בשם MYSELF. שם T הכניס את שמו ואת הלוגו שלו. והלוגו הזה מופיע על המסך הנעול של הטלפון. 
זה משהו קטן (וקטנוני) אבל רוצה להחליף לשם שלי, לתמונה שלי.....ואין אפשרות לעדכן את ה-MYSELF הזה!!!
אז יש לי אתגר חדש.....
אם מישהו יודע, אשמח לפתרונות. ובינתיים אחפש בגוגל.....

אני יודעת שרוב האנשים היום פשוט קונים חדש. לי עדיין לי איזו התנגדות פנימית לקנות מכשיר חדש תוך פחות משלוש שנים. מה גם שזה מכשיר מצוין ובעיקר הסוללה שלו מצויינת. אבל המכשיר שלי משום מה לא נטען מכל מטען, למשל ברכב או מסוללת גיבוי (בדרכים, בקיצור) הוא מסרב להיטען - ואני נוסעת הרבה (גם בכבישים וגם בעולם)....וזה לא בא בחשבון להתנהל ככה. 
בנוסף (וזו כבר כנראה בעייה של כל הדגם הזה, כי הוא קורה גם במכשיר הישן של בעלי), הוא לא מתחבר טוב למחשב בעזרת USB. לפעמים מצליחה להעביר ממנו קבצים למחשב ולפעמים הוא מתנתק מהר כל כך שאני לא מספיקה. אולי זו בעייה של DRIVER, אין לי מושג. לסוגייה הזאת יש פתרונות עקיפים אז זה פחות דחוף לי לטפל. 

בכל טלפון יש בעייה אחרת. זוכרת שבסמסונג S3 שהיה לי קודם, הסוללה היתה נגמרת כמה פעמים ביום, וגם לא הצלחתי להשתמש באוזניות. בכלל. בסוף קניתי אזניות אלחוטיות שמתחברות דרך BLUETOOTH.....כן כמעט לכל דבר יש פתרונות יצירתיים ועקיפים...

טוב, זה העדכון להיום...........
מחר יש לי ממוגרפיה, ואחרי הצהריים מסאז'...(כפיצוי)
איך אומר טליק? תהיו טובים 😁

וגם כאן

יום שישי, 16 ביוני 2017

על נכדים, ספר, חבר וותיק ומדליה

סיימתי את הספר  "יוצאת מדעתי" של שרון מ. דרייפר.
כמו שאומרים, שתיתי אותו בשלוק אחד.

אמנם הנושא לכאורה מדכא ומתסכל, על ילדה עם שיתוק מוחין שלא זזה ולא מדברת ואף אחד לא יודע מה קורה אצלה בראש - ואם בכלל קורה משהו - אבל הוא כתוב בצורה מקסימה, וקולחת, ובגוף ראשון (של הילדה), ונהניתי מכל רגע.

בחמישי אחר הצהריים כרגיל אספתי את הנכדים מהגן. כבר הייתי מוכנה נפשית להבריז לחוג הכדורגל של חכמוד, כי בתי אמרה לי שבזמן האחרון הם גמורים מעייפות כשהם חוזרים מהגן, ומעדיפים להישאר בבית. אבל למרבה הפלא חכמוד כן רצה ללכת לחוג.
תחילה קראתי להם פרק בספר החדש - "צ'יפופו באנגליה" של תמר בורנשטין-לזר - שהוא אמנם קצת "גדול" עליהם מבחינת השפה, אבל אני דואגת "לתרגם" את המושגים שהם לא מכירים ושמחה שכך הם נחשפים לשפה עשירה יותר.

ואז, כשהתארגנו לנו לצאת לחוג, נזכר חכמוד שהוא ביקש מאמא לקנות לו "פקוגן" (שזה בעצם בקוגן) מסוג מסוים, כי הוא מנסה ליצור אוסף. אני מבינה שמדובר בצעצוע שמבוסס על סרטונים מצוירים יפנים....
וחכמוד מתעקש להתקשר אל אמא לשאול אותה אם השיגה לו.



אמא מקבלת מטופלים בקליניקה הפרטית שלה, ואני לא רוצה להתקשר אליה ולהפריע, אז אני מציעה לו להקליט לה הודעה ב-WHATSAPP, ושהיא תשמע את ההודעה בהפסקה שבין טיפול לטיפול. הוא מסכים ושולח לה הודעה, ובהפסקה הבאה שלה מקשיבה בתי להודעה ומחזירה לו הודעה: היא חיפשה כבר בשתי חנויות ולא היה בקוגן בכלל, היא תנסה בערב שוב לחפש בגוגל (הוא כבר יודע מה זה גוגל), אבל היא חוששת שכבר אין בקוגנים בחנויות, ושאולי כדאי לחשוב על אוסף חדש עם צעצוע מסוג אחר.

בשלב הזה חכמוד "מאבד את זה", מתחיל להרביץ ל"פו הדב" הגדול שלו ולבעוט בכל מיני חפצים ואז לבכות מרוב תסכול....ואני מאד מבינה את התסכול שלו ואת הכעס שלו, וגם הוא מבין שאין לו כלפי מי להפנות את הכעס הזה - כי זו לא אשמתו של אף אחד (שהוא מכיר) שאין להשיג את הצעצוע הנכסף.....
ואני אומרת לו באהבה שאני מאד מבינה את העצב והכעס שלו, אבל שכרגע - אם הוא באמת רוצה ללכת לכדורגל - אז צריך לצאת.
הוא עדיין לא נרגע לגמרי, אבלמבין, ואומר לי "תלכי קדימה עם נשמותק, אני אבוא אחריכם" ואני מבינה שהוא עדיין זקוק לזמן כדי לטפל בעצמו. הם לוקחים איתם את הקורקינטים שלהם, ובדרך הוא כבר מתחיל לחשוב על צעצוע חלופי לאוסף שלו.....

אנחנו מגיעים לכדורגל, וכרגיל חכמוד מתאמן, ונשמותק ואני מעסיקים את עצמנו. מידי פעם אני דואגת לצפות בחכמוד, כדי לעודד אותו וגם להראות לו שאני רואה מה קורה איתו - אתמול, למשל, היה רגע שבו הוא, כשוער, חסם בהצלחה שני גולים של הקבוצה היריבה. הוא מאד שמח שנשמותק ואני שמנו לב והרענו לו ומחאנו כפיים.

נשמותק מכתיב את סדר היום. בהתחלה, הוא אמר, נשחק במשחק המלים האהוב עליו - כל אחד אומר מילה, והשני צריך לומר מילה שמתחילה באות האחרונה של המילה שנאמרה. כשרק לימדתי אותו את המשחק הזה, חשבתי שאולי זה קשה מדי לילד בן ארבע ומשהו. טעיתי, כמובן. וכך הוא גם מגלה שיש מלים שמסתיימות ב-ה' או ב-א' או ב-ע', יש כ' ויש ק', ט' ו-ת' וכדומה.

כשזה נמאס עליו, הוא מבקש לשחק בטלפון שלי

יש לי מעט משחקים (בעיקר משחקי סוליטייר), אבל הוא מאד אוהב את ה-bubble shooter הזה. הוא כבר מנוסה ומתמצא ומאניש את הדמויות. הוא מבין מייד, שצריך גם להיפטר מכל הכדורים לפי צבע, אבל גם "לשחרר לחופשי" את הדובונים שכלואים בתוכם. והוא שם לב, שבכל פעם שהוא משחרר דובון שכזה, הדובון הגדול שבתחתית המסך ("אבא של הדובונים" הוא קורא לו), קופץ משימחה. ואם במקרה נשמותק לא מצליח במשימתו ולא עובר מסך, הדובון הגדול בוכה. "אל תדאגי, סבתא" הוא אומר לי. "אני יודע בדיוק מה לעשות. אני אשחרר את כל הדובונים המתוקים האלה" ובכל פעם מדווח לי שנותרו עוד ארבעה, שלושה....וכולי. ולא נלחץ גם כשצריך לחזור על שלב.

קטע מעניין היה כשהמאמן ציוות את ילדי החוג בזוגות, ובחר שני ילדים בשם אביב וסתיו להתאמן ביחד. נשמותק לא פספס את הקטע וחייך אלי: "סבתא, קוראים להם אביב וסתיו". צחקתי יחד איתו, ושאלתי אותו אם הוא מכיר ילדים בשם חורף או קיץ. הוא חשב רגע וענה לי "לא. אין כאלה. ואני חושב שאני יודע למה". שאלתי אותו למה, לדעתו, הורים לא קוראים לילדיהם בשמות קיץ או חורף, והוא ענה שבקיץ חם מדי ובחורף קר מדי. באביב ובסתיו נעים....ולכן כך הם קראו לילדיהם.

המשחק הבא שלנו הוא "21 שאלות", בדרך כלל, אבל לנשמותק אין סבלנות היום לשחק בזה, וממילא החוג מסתיים ואנחנו יוצאים הביתה. לשמחתי חתני מגיע בדיוק בזמן, כי אני צריכה ללכת לפגישה מיוחדת. "לאן את הולכת, סבתא?" שואלים נכדיי המתוקים.

ואז סיפרתי להם שאני הולכת אל חבר של הסבא רבא שלהם (אבא שלי). שאלתי אותם אם הם שמעו על מלחמת ששת הימים ועל שחרור ירושלים, כי תיארתי לעצמי שטחנו להם על זה לא מעט בגן בחודש האחרון. חכמוד מייד ענה שכן. סיפרתי להם שסבא רבא נלחם במלחמת ששת הימים, בגזרת ירושלים. סיפרתי להם שחבר שלו, שלחם איתו באותו גדוד, השיג עבורו מדליה וגם סיכת היובל לשחרור ירושלים, ושעכשיו אני הולכת אל החבר לקחת אותה.


הנכדים שלי התרגשו מאד שסבא רבא קיבל מדליה, והאמת שגם אבא שלי היה נרגש כשקיבל דוא"ל מהחבר שלו שהודיע לו שהוא זכאי למדליה ולסיכה.

רבות אפשר לומר על מה שקרה לישראל מאז מלחמת ששת הימים, אבל מי שחי כאן לפני המלחמה ההיא ובמהלכה (ובמיוחד בירושלים או באצבע הגליל, שהיו ממש על הגבול וספגו הפגזות ישירות) זוכר את אימת המוות, אימת ההכחדה שחיינו בה כולנו לפני המלחמה. באמת חששנו, שהנה הנה סוף קיומנו.

אבא שלי נלחם אז, וחזר מהקרבות כמו רבים אחרים באופוריה אדירה, בפטריוטיות מוגברת....

כמובן שלא ידענו אז מה שתוצאות המלחמה, או יותר נכון ההתנהגות של המדינה אחרי המלחמה, יעשו לאופיה של המדינה.

בכל מקרה המפגש עם החבר הזה של אבא ואשתו היה מקסים ומחמם לב. הזוג הזה, יחד עם עוד זוג, היו חברים קרובים של הורי, וממש "גידלו" אותי, עוד לפני שהיו להם עצמם ילדים. החבר הזה הוא הסנדק של אחי. היה מאד מרגש לפגוש אותם, אחרי הרבה שנים, ואני מאד מקווה שכאשר הורי יבואו לבקר הקיץ, ניפגש איתם יחד שוב.

חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה......

וגם כאן

יום רביעי, 14 ביוני 2017

עדכונים שבשיגרה

אני מאד מאד אוהבת את השיגרה שלי. היא לא באמת מעניינת אף אחד, ובכל זאת אני אוהבת גם לתעד אותה לעצמי.
היום הוא יום כזה - קריאת פוסטים אהובים, סידור ותיוק ניירת (היתה לי קצת "עזרה")

עוד מעט אגהץ קצת ואתחיל עוד סבב כביסות, ואביא את העוזרת....

בששי הגיעה בתי עם חתני והנכדים לארוחת ערב שגרתית והיה ממש נחמד.
לקראת סוף הארוחה היתה תקרית קטנה - חכמוד התאמץ לסיים לאכול את מה שחתני ביקש ממנו, ובסיום הארוחה הוא נראה גמור, אמר שהוא לגמרי מלא ומפוצץ. שאלתי אותו בדאגה (מעושה) מה יהיה, האם אין לו מקום לקינוח (ביצת קינדר, שממילא הוא מעדיף את הצעצוע שבתוכה, לא תמיד בכלל טורח לאכול את השוקולד).
פניו הוארו והחיוך פשט עליהן מאוזן לאוזן כשאמר שמה פתאום, לקינוח תמיד יש לו מקום.
כולנו צחקנו, והוא נעלב.
הצחוק היה חביב וספונטני, ובדרך כלל יש לחכמוד הומור עצמי בנושאים האלה, אבל כנראה באותו היום הוא היה רגיש יותר, וממש נפגע מהצחוק שלנו, ופרץ בבכי בלתי ניתן להרגעה.

הוא ברח מהשולחן והסתתר מאחורי אחת הכורסאות ולא נתן לי או לבתי לגשת אליו להרגיע אותו ולבקש את סליחתו.
בסוף הוא נרגע כמובן, אכל את השוקולד ושיחק עם הצעצוע, וכדי להראות לי שהוא לא כועס עלי גם ביקש שאלטף לו את הגב ("סבתא, בסיבובים!") ואחר כך אגרד לו.....פרוצדורה שלמה.

בסופו של דבר, הערב הסתיים בנעימים.

למחרת, סיפרה לי בתי, הוא העלה בפניה את מה שקרה. הצחוק, העלבון, הכל.
היא שוב הסבירה שלא התכוונו לצחוק עליו בצורה פוגעת, והוא הסביר לה (כמה בוגר מצידו) שהוא מרגיש שבזמן האחרון הוא יותר רגיש ונפגע יותר בקלות.
בסוף השיחה שאלה אותו בתי מה הזכיר לו את העניין, מדוע הוא בכלל העלה עכשיו את הנושא.
חכמוד הביט בה בעיניו הגדולות וענה, כאילו זה אמור להיות ברור: "לא דיברנו על זה...."

כשהיא סיפרה לי, פרצנו שתינו בצחוק. לא סתם הוא בן של פסיכולוגית...........

בגזרת החתולים בינתיים שקט. אמנם עדיין כל חדרי השינה סגורים בפניהם כשהם ריקים מאדם, והחתולה מוחה על זה לא פעם - היא מאד אוהבת לבחור לעצמה פינות נמנום במקומות שונים בבית. אבל אני עדיין חוששת, ולא מוותרת. ובינתיים היא לא מכינה לי "הפתעות" בכל האזורים אליהם כן יש לה גישה.
אני נלחצת בכל פעם שהיא מייללת את ייללת הקיטורים שלה.....אבל לא נשברת, רק מלטפת אותה ומפנקת אותה, ומקווה שהיא תתרגל.

T ו-ע' עובדים קשה השבוע. נפתח סניף ראשון של זכיין ראשון של רשת שהם מלווים בייעוץ העסקי, והולך ממש טוב. כל כך טוב שהם ממש עוזרים שם פיסית. הלקוחות (וגם הזכיינים) מאד מרוצים, וזה מה שחשוב.

התחיל להיות באמת חם. בבוקר ובערב עוד נעים אבל עכשיו אני כבר יושבת עם מזגן...............

וגם כאן

יום שלישי, 13 ביוני 2017

חנכתי את הים

הייתי בים היום בפעם הראשונה השנה
היה כל כך כיף
פגשתי חברה מאמנת, תל אביבית - מאלה שצריכים ויזה מיוחדת כדי לצאת מתחומי תל-אביב / רמת גן / גבעתיים....
(ובעצם לא טורחים אף פעם להשיג ויזה כזאת.....)

תמיד אנחנו נפגשות בחוף מציצים, חורף וקיץ, אבל היום בפעם הראשונה גם הבאנו בגדי ים ונכנסנו למים.


המים היו נהדרים, השיחה זרמה בכיף
אבל הדרך לשם ארכה שעה וחצי, למרות שיצאתי בתשע ורבע (כבר לא ממש שעת עומס, או שכן? 😒),
החניון הרגיל הצמוד לחוף היה מלא, והחניון שלידו היה יקר מאד.

ובדרך חזרה הרהרתי לעצמי למה בעצם אני צריכה תמיד להתאים את עצמי ולגרור את עצמי לתל אביב בכל פעם שאני רוצה להיפגש איתה...............

ולא יודעת אם זה יקרה שוב בזמן הקרוב....

וגם כאן

יום שני, 12 ביוני 2017

אז מה למדתי בינתיים?

בעצם אני כרגע בתהליך של שני ניסויים.
הראשון קשור לדיאטה - התהליך של DAY TWO, המעקב אחר רמת הגלוקוז בדם שלי במקביל לתיעוד של כל הפעילויות שלי (כולל מה אני אוכלת, מתי וכמה ואיך ישנה, מתי מתעמלת, כמה ואיזה סוג פעילות, כמה שוקלת... ואם אני רוצה אני יכולה לתעד אפילו איך אני מרגישה....הכל מופיע באפליקציה שלהם).
השני קשור לחתולים - האם יאמצו את השירותים החדשים, האם תפסיק מחאת הפיפי/קקי על המיטות שלנו, הכריות שלנו, השיש של המטבח.....?

אז מה למדתי בינתיים?
בגזרת החתולים, אמנם היתה תקרית (המיטה שלי, הצד שלי) ביום חמישי, שהיה היום הראשון של ה-cat genie החדש בבית  - ואגב, בדוק שזו החתולה! אחרי שעשתה זאת התחבאה מתחת למיטה - אבל לזכותה ייאמר שהיא היתה לחוצה לעשות והמכשיר בדיוק היה באמצע סבב ניקוי, כך שלא ניתן היה להשתמש בו.
אחרי זה תכנתתי אותו לנקות אוטומטית כמו תמיד, פעמיים ביממה (בשש בבוקר ובשש בערב) ומאז לא היו תקריות. בינתיים. טפו חמסה עיגולים. במקביל כל החדרים שיש בהם מיטות סגורים בפניהם כאשר אנחנו לא שם.
אולי אולי אולי הסאגה הזאת הסתיימה לה.


בגזרת הדיאטה:
- הבנתי שהדיאטה שנתנה לי הדיאטנית - כמו כל הדיאטות שעשיתי עד היום - לא עוזרת לי לרדת במשקל. אני ממשיכה בינתיים להקפיד עליה ובינתיים גם אם אני עולה קצת, אני די מהר יורדת את זה בחזרה, אבל בסך הכל אני כבר חודש שלם באותו משקל פחות או יותר.
- הבנתי שרוב הדברים שאני אוכלת ברגיל לא מקפיצים לי את הסוכר בדם יותר מדי - שזה הפתיע אותי, האמת.
- אמנם אני לא סופרת קלוריות, ושום דיאטה שאי פעם עשיתי לא כללה ספירת קלוריות, אבל בגלל שהאפליקציה מחשבת אותן אוטומטית, אני עכשיו יודעת כמה קלוריות אני צורכת בכל ארוחה, והפתיע אותי לגלות שסלט קטן עם שליש גביע קוטג' שווה יותר קלוריות מפרוסת לחם מקמח מלא עם 2 פרוסות פסטרמה דלת שומן....פלוס כפית מיונז, למשל.
- באותו הקשר, האפליקציה גם סופרת פחמימות, חלבונים ושומנים - והתפלאתי לראות כמה פחמימות אני צורכת (כי הרי גם ירקות זה פחמימות), הרבה יותר מחלבונים.
- לא הופתעתי לראות שאני יחסית אוכלת מעט בסך הכל (גם הדיאטנית הרי אישרה את זה), אבל היה נחמד לקבל אישור גם מהאפליקציה
- מה שכן הקפיץ לי את הסוכר היו הפעמים הבודדות שאכלתי פסטה. הממ....אני באמת נמנעת בדרך כלל מפסטה. וגם פעם אחת שאכלתי רמבוטן מיובש (טעים בטירוף, חמוץ מתוק). עדיין לא העזתי לאכול שוקולד "רק כדי לראות מה זה עושה לי לסוכר".
- הבנתי שאין לי שום בעייה לתעד את כל מה שאני עושה ואוכלת - יש אנשים שרק שומעים מה נדרש בתהליך ומוותרים על זה מראש.
-משיחות עם אנשים בתקופה הזאת (שכולם שואלים מייד "מה יש לך על הזרוע"? לגבי חיישן הסוכר), למדתי גם שיש עוד אבחון על פי DNA שכרוך רק בבדיקת דם ושאלון (כנראה יותר מצומצם מזה שעשו לי ב-DAY TWO) שמגלה אי סבילות למזונות מסוימים. בתוצאות הבדיקה מקבלים רשימה של מזונות שיש לך אי סבילות אליהם, ועד כמה. אי סבילות נמוכה משמעה שיש להמעיט לאכול את המאכל הזה, נאמר פעם בשבוע, אי סבילות בינונית משמעה שמותר לאכול את המאכל הזה בערך פעמיים בחודש, ואי סבילות גבוהה למשהו דורשת שלא תאכל ממנו בכלל, לפחות 3 חודשים - עד שייעלמו לגמרי "נוגדני ה-IGG" (שאני חושבת שאני מבינה מה תפקידם בהגנה על הגוף מפני חיידקים, נגיפים ופטריות, אבל אין לי מושג למה מזכירים אותם בהקשר הזה: כאילו פיתחתי נוגדים לסוגי אוכל???) מהדם, ואז אפשר לחזור לאכול את המאכל הזה לעיתים רחוקות...לא ברור.
מי שסיפרה לי על זה טוענת שהיא מכירה כבר כמה וכמה אנשים שעשו את התהליך הזה, גם ירדו במשקל סוף סוף וגם פתרו כל מיני בעיות בריאות שסבלו מהן.
- עוד למדתי שיש ימים בהם אני בכלל לא רעבה, וימים בהם אני רעבה כל הזמן. לא ברור העניין הזה.

אז יש לי עד סוף השבוע להמשיך בתהליך הזה, בעצם עד תחילת השבוע הבא, ואז החזיר ל-DAY TWO את מד הסוכר עם כל הנתונים שאספתי, ואצטרך לתת להם דגימת צואה (איזה כיף, ממש מצפה לדבר הזה 😖) ואז להמתין לתוצאות כמה שבועות. הם אומרים שלושה....אבל זה בטח יהיה יותר.

ואני קצת לחוצה מהתוצאות. מה יהיה אם מאכל שאני ממש ממש אוהבת וצורכת על בסיס יום יומי הוא בעצם מזיק לי?
מצד אחד יופי - סוף סוף אגלה מה מזיק לי, אפסיק לאכול אותו, ואולי סוף סוף משהו ישתנה אצלי בגוף.
מצד שני באסה - אולי זה משהו שיהיה לי קשה להיפרד ממנו............

טוב, אז זה מה שלמדתי בינתיים.....עדכונים בהמשך

וגם כאן

יום חמישי, 8 ביוני 2017

המתח בשיאו

אתמול בערב הגיע המכשיר החדש

וכבר הפעלתי את הניקוי האוטומטי שלוש פעמים מאז, בעיקר כדי לוודא שהוא עובד תקין, אבל גם כדי שהוא לא יריח חדש מדי עבור המפונקים שלי.

רק הבוקר סילקתי את הארגז הפשוט 

ועכשיו אני נושמת עמוק וממתינה לראות אם זה יעבוד. 
האם הם יסכימו להשתמש בחדש?
האם הוא בסדר?
האם תיגמר הסאגה של ה"הפתעות" שהם משאירים לנו בכל מיני מקומות "נבחרים" בבית......?

וגם כאן

יום רביעי, 7 ביוני 2017

אז מה חדש...

חברתי הטובה מ' החליקה בסופר ומתחה או בעצם אפילו קרעה שריר בירך...
מעבר לכאבי התופת ולשטפי הדם, לדעתי היא צריכה לתבוע את הסופר.
הפניתי אותה לשני עורכי דין שאני יודעת שמתעסקים עם תביעות כאלה.
בנוסף בעלה עובד בחו"ל בחודשי הקיץ, אז היא לגמרי לבד עם מטלות הבית, הכלבים, הכל.
לפחות הבינה שהיא לא יכולה להתרוצץ לעזור לטפל גם בנכדים...
והיא גם הסכימה לבקש עזרה מילדיה.
הם כל כך רגילים שרק היא עוזרת ותומכת כל הזמן. לא יזיק להם להתגייס לעזור גם לה לפעמים, וזו הזדמנות!
אני כמובן גם עוזרת כמה שאפשר אבל היא נמנעת מלהעזר בי, לא נעים לה, ועד שלא אפורר את ה"לא נעים" הזה, אני מצליחה רק בפינצטה לעזור.
בכל מקרה היא יודעת שאני לרשותה.
אוף, מסכנה.

מסכנה גם חברתי ל' (לא בת הדודה, ל' אחרת, אני באמת חייבת להמציא כינויים כמו שפועה עושה!), שגילו לה סרטן בשד, וכבר ניתחו והוציאו את הגידול, ואז אמנם הבלוטות שהוציאו נקיות לחלוטין (ברוך השם) אבל השוליים של הגידול שהוצא לא נקיים, ולכן עשו שוב MRI, ואז גילו עוד גוש, וצריך לעשות לו ביופסיה.....וגילו עוד משהו חשוד בשד השני...וממליצים לעשות עוד MRI שם בעוד חצי שנה....אוף.

שאלתי אותה בעדינות המירבית אם לא בא לה להוריד את שני השדיים וזהו! נראה לי (למרות שלעולם אי אפשר לדעת מה ארגיש במצב כזה, ואין לי דרך לדעת איך היא מרגישה וחושבת) שאני הייתי מראש מורידה את שניהם. אוף. כואב לי עליה. ממש כואב. והיא כל כך פעילה וחיובית כל הזמן, מנסה להמשיך את חייה במקביל לעניין הזה, כאילו כלום. ממש אמיצה.

לגבי חתוליי המתוקים: אני ממשיכה לבדוק את השירותים האוטומטיים (cat genie קוראים להם), שממשיכים להתנקות פעמיים ביום למרות שהחתולים עושים את צרכיהם בינתיים בארגז החלופי.
ולמרות, שלפעמים נראה לי שהכל תקין באוטומטיים, מידי פעם אני כן שמה לב שהקרקעית עדיין לחה, ולפעמים גם החול.
הבוקר התקשרתי שוב לטכנאי (ושיבחתי אותו על שהוא ממשיך לענות לי לטלפון.....כי לאחרונה אני מה זה מנג'סת), ויחד איתו (בטלפון) שוב עשינו בדיקות שונות למכשיר.

המסקנה כרגע היא שהמים נשאבים החוצה בלי בעייה ובלי סתימות, אבל שהאוויר החם שאמור לייבש את הקערה ואת הגרגרים, לא מספיק חם. לא מייבש מספיק.
טוב, נמאס לי. כמה אפשר להתעסק עם זה????

החלטתי (עוד לפני שהתקשרתי אליו, האמת) שאני רוצה להחליף את המכשיר במכשיר חדש.

עשיתי חשבון מעמיק (עם טבלאות EXCEL והכל) מה העלות הכוללת לאורך 3 שנים (כולל עלות רכישה ראשונית וכל העלויות הנלוות) של ה-cat genie והשוויתי לעלות כוללת לאורך 3 שנים (כולל רכישה) של ארגז פשוט + החול שנדרש לרכוש ולהחליף, ושל ארגזים חצי אוטומטיים שונים כולל עלויות החלפות החול שלהם.....והגעתי למסקנה שה-genie הוא הכי זול!!!!!

לקחתי את החישוב הזה והוספתי אליו את כמות ההתעסקות וההשקעה שנדרשת ממני (או מכל חתול-סיטר ששומר עליהם כשאנחנו נוסעים), אפילו כולל ניקויים יסודיים שאני מבינה כבר שכדאי לי לבצע פעם בכמה חודשים, וה-cat genie פשוט מנצח!!!
ואם אני מבינה שהחתולים שלי לא סתם "נמאס" להם מהמכשיר אלא הוא באמת לא יבש לגמרי כמו שהם צריכים שהוא יהיה......אז זה הפתרון ההגיוני ביותר עבורי.

אז הערב הוא יביא לי מכשיר חדש....ואולי סוף סוף יהיה סוף לסאגה המתמשכת הזאת!!!

זו תקופה של תקלות, כנראה. ל-T הלך מצבר גם ברכב וגם באופנוע!
ברכב הוא כבר החליף שלשום, ועכשיו נסע להחליף את האופנוע.

מקווה שהכל יסתדר בסוף, ושהשיגרה הנעימה תחזור.

לפחות אתמול היה מעולה בחדר כושר, ובסוף האימון אפילו פגשנו במקרה בלובי של הקאנטרי את המהנדס וביוכימיה, אז במקום ללכת יש להתקלח והביתה, עוד ישבנו איתם בדשא על כוס קפה וקשקשנו. היה נחמד מאד.
כבר יום רביעי.....והשבוע טס לקראת סיומו.
לא יודעת אם בתי והמשפחה יבואו בששי.

יודעת שבקרוב היא צריכה להתחיל להתארגן למבחן ההסמכה שלה בפסיכולוגיה קלינית, וזה אומר שבעלה וגם אנחנו נצטרך להתגייס לעניין - לתת לה זמן לשבת וללמוד, ולדאוג לילדים בזמן הזה. כשהיא תסיים את ההתמחות בסוף ספטמבר, יהיה לה זמן בבקרים לשבת וללמוד, אבל עד אז זה כנראה יהיה בשבתות....

בקיצור - אין רגע דל במקומותינו. ושרק יהיה הכל טוב!

וגם כאן

יום שני, 5 ביוני 2017

חרא של חתולים - הצד שלהם

להלן שיחה דמיונית בין החתולים שלי:

לפני חודשיים:
היא: "ראית? שוב היו צפצופים מעצבנים מהשירותים והם היו מלאים במים.

הוא: כן, שמעתי, ראיתי, אבל היא באה מהר מאד ועשתה כל מיני פעולות וטיפלה בזה. נראה שעכשיו זה בסדר. 
היא: לא ממש בסדר, הגרגירים קצת לחים....אוף, זה לא נעים לי. נו, טוב, מה לעשות?

לפני חודש
היא: טוב, אני כבר ממש לא יכולה לסבול את זה. לא רק שהגרגרים לחים, גם הקרקעית רטובה. אני לא מוכנה לעשות כאן פיפי וקקי.
הוא: אני מבין אותך, אבל מה אפשר לעשות?
היא: היא לא שמה לב כי זה נראה תקין ואין צפצופים. והוא בכלל לא מתעסק עם השירותים שלנו!
הוא: וגם אלה לא שמו לב, אלה שבאים לבקר אצלנו כשהם לא בבית כמה ימים.
היא: נכון, הם פשוט מציצים על השירותים שלנו אבל לא נוגעים בפנים.... חייבים להודיע לה איכשהו. 
הוא: ניסיתי להסביר לה כשהם חזרו הלילה עם המזוודות שלהם.
יללתי, אבל היא חשבה שאני רוצה לשתות אז פתחה לי את הברז. 
היא: טוב, השתנתי וחרבנתי על השיש במטבח, זה בטוח יתפוס את תשומת לבה. 

לפני שלושה שבועות: 
הוא: את רואה ששום דבר לא עזר? היא ניקתה את מה שעשית אבל לא הבינה. 
היא: הנה יש לנו הזדמנות להעיר את תשומת לבה של הבת שלה שבאה לישון כאן. עשיתי עכשיו בחדר שבו הבת ישנה. בטוח היא תספר לה על זה ועכשיו סוף סוף היא תבין. 
הוא: בסדר, ליתר ביטחון אעשה גם על הצד שלה של המיטה.
היא: מצוין, עכשיו היא תהיה חייבת להבין. 

לפני שבועיים: 
היא: טוב, שום דבר לא קורה כאן ואני לא מסוגלת להיכנס לשירותים האלה יותר. ממש רטוב שם ואני שונאת רטוב. איך היא לא רואה את זה? 
הוא: מה אפשר לעשות? לא רואים כלום, הכל נראה תקין, ואין צפצופים. היא רגילה שכאשר יש בעיה במכשיר הוא מצפצף ומתריע.
היא: ובכל זאת מה נעשה?
הוא: יש לי רעיון, בואי נרד למרתף, שם מאחורי המדרגות יש משטח שאף פעם לא מגיעים אליו. בואי נתחיל לעשות שם.
היא: מיאו, רעיון טוב. קצת קשה להגיע לשם, ועוד יותר קשה לצאת משם, ואין חול כדי לחפור ולכסות.....אבל לפחות זה רחוק ומוסתר, ויבש. יאללה בוא נתחיל.

לפני שבוע: 
היא: טוב, משהו היא קלטה כנראה, כי היא כל הבוקר ניקתה את מה שעשינו שם למטה במרתף, וגם הוציאה לנו שירותים חדשים ליד הישנים. 

הוא: כן, סוף סוף. מיאו, איזה כיף להשתין ולחרבן בחול יבש. 
היא: תענוג! מה שכן, הארגז הזה שונה ממה שאנחנו רגילים. הוא לא מנקה את עצמו.
הוא: בסדר, אבל היא מקפידה לנקות את הקקי לפחות פעם ביום...והפיפי מתגבש לו כך שלא דורכים על רטוב. בסך הכל זה סבבה וזה עדיף על מה שהיה כאן בזמן האחרון!
היא: לגמרי. אופס....פספסתי את הארגז ויצא לי פיפי על הריצפה......
הוא: חחחח לא נורא. את פשוט רגילה שיש לך גג וקירות.... אל תדאגי. היא תנקה צ'יק צ'ק. 

ביום ראשון שעבר בערב:
הוא: את לא מאמינה מה היא עשתה.
היא: מה?
הוא: סוף סוף היא הכניסה יד לתוך השירותים למשש את החול ואת הקרקעית, וכנראה הבינה שהכל שם רטוב.
היא: באמת? מיאו, אולי סוף סוף היא תעשה משהו. לא שאכפת לי, עכשיו שיש את הארגז השני...........

ביום שני בבוקר:
היא: מיאו אתה לא מבין מה הולך שם למעלה.
הוא: מה?
היא: באתי לעשות קקי והיא היתה שם בחדר שלנו, של הכביסה, פירקה לגמרי את השירותים שלנו, קירצפה וקירצפה את כל החלקים....איכס אתה לא מבין כמה אבנית מעורבת בקקי הייתה שם. זה כנראה סתם חצי מפתחי הניקוז, ובגלל זה המכשיר לא התרוקן כמו שצריך. ובגלל זה הכל היה לח כל הזמן גם אחרי הניקוי האוטומטי. מעניין למה הוא לא מצפצף במצב כזה..........
הוא: אז לא עשית קקי בסוף?
היא: לא היה לי נעים לעשות שם בארגז לידה, וייללתי. והיא דווקא הבינה, והוציאה לי אותו החוצה למסדרון, שתהיה לי פרטיות. השארתי שם חבילה יפה דווקא. 
הוא: טוב....נראה אם עכשיו הכל יסתדר.
היא: כן....נחכה ונראה. 

ביום חמישי בבוקר: 
היא: מיאו, תשמע משהו - היא כנראה לא בטוחה אם עשינו קקי או לא עשינו קקי בשירותים האוטומטיים, כי מאתמול ההפעלה האוטומטית הופסקה.
הוא: איכס, אני שונא כשזה לא מתנקה. אם היא רוצה שנשתמש בהם, היא חייבת להפעיל את הניקוי לפחות פעמיים ביום!
היא: טוב, אין ברירה, כנראה שנצטרך שוב להתריע לה שמשהו לא בסדר.....אני הולכת להשתין לה שוב על המיטה....
הוא: סבבה, ואני אחכה להזדמנות להיכנס לחדר למטה איפה שהוא עובד על המחשב, ואשתין שם על הכרית. הם יהיו חייבים לשים לב ולבדוק מה עדיין לא בסדר........

ביום שבת בצהריים:
היא: טוב, היא כבר יומיים בטירוף של כביסות - גם של כל הכריות וגם של כל המצעים שלכלנו להם, והיא כבר הפעילה את את הניקוי האוטומטי בשירותים שלנו שוב, אבל...אבל אני לא יודעת.... ממש לא בא לי על השירותים האלה שלנו. לא יודעת אם אני כבר לא רגילה אליהם או שעדיין החול לא יבש לגמרי.....
הוא: כן, אני יודעת למה את מתכוונת. אני עושה שם, אבל זה לא נעים לי.
היא: נראה לי שנצטרך שוב להתריע....
הוא: סבבה, אין בעיה. את תשתיני על הצד שלה של המיטה, ואני אחרבן על הצד שלו.........

אחרי שעתיים:
הוא: יש! היא שוב הוציאה לנו ארגז חלופי!
היא: יופי, אולי הפעם היא הבינה סוף סוף?
הוא: אבל משהו אחר מוזר כאן...
היא: מה עכשיו?
הוא: אני לא מצליח להיכנס לחדר השינה שלהם דרך הפשפש שלנו בקיר. 

הדלת של החדר סגורה וגם המעבר שלנו חסום.
היא: אוי, נראה לי שנמאס להם שאנחנו "מסבירים" להם כל הזמן בעזרת פיפי וקקי על המיטה שלהם.......
הוא: אני לא מבין מה קורה עכשיו. איך אני אכנס לחדר?
היא: אוף, עוד חדר שאין לנו כניסה אליו!
בעצם עכשיו המרתף חסום לנו, חדר האורחים וחדר העבודה סגורים כל הזמן, אלא אם הם נמצאים שם...
ועכשיו גם חדר השינה.....
והאמבטיה. כל כך אהבנו לשכב בכיור להתקרר ביום חם....ועל כיסא המחשב לנמנום בצהריים....ועל הרמקולים בלילה....ועכשיו אי אפשר. מה יהיה? 

בראשון בבוקר: 
היא: טוב, זה לא נורא. כשהם בחדר הם כן נותנים לנו להיכנס.
הוא: כן, לפחות זה..........

היום בבוקר: 
היא: מבחינתי הכל מושלם עכשיו. בלילה הפשפש שלנו פתוח למעבר, גם אם הדלת סגורה, יש ארגז חול נורמלי
הוא: נכון, והיא גם מנקה את הקקי אחרי שאנחנו עושים אותו..........הלוואי שיישאר ככה........

אני: אז בין פסיכולוגית החתולים לבין הוטרינר - כנראה שצדקה הפסיכולוגית. היתה בעייה בשירותים שלהם. 
העניין הוא שהבעייה היתה סמויה מן העין, רק במישוש אפשר היה להבין שהגרגרים לחים והקרקעית רטובה...

הם כנראה לא עשו דווקא ולא קנאו אלא ניסו להתריע בפני כל מי שניתן היה - שיש בעייה. ולא הבנו.
הבעיה היא, שגם אחרי שהבנתי, וניקיתי ופתחתי את הסתימה וקרצפתי והשמשתי מחדש את השירותים האוטומטיים....הם לא רוצים להשתמש בהם. ו"מתריעים" לי גם כשהכל בטוח תקין.
אז חזרתי לארגז המיושן, שמעבר להתעסקות הפיסית הכרוכה בניקוי הפסולת הגסה והחלפת החול כל שבוע או שבועיים....זה יוצא הרבה הרבה יותר יקר מעלויות ה CAT GENIE, השירותים האוטומטיים. כמעט פי שניים.

אין לי מושג מה יהיה בהמשך....אני תשושה מההתעסקות הזאת. בינתיים השירותים פעילים (מנקים את עצמם פעמיים ביום למרות שכנראה אף אחד לא משתמש בהם) ולצידם יש גם ארגז חול "מיושן". 
והמשך יבוא.....

וגם כאן

יום ראשון, 4 ביוני 2017

DAY TWO, החתונה ועוד עדכונים

סיימתי לקרוא את "חסד ספרדי" של א.ב. יהושע - שהוא ספרו הלפני אחרון, שמשום מה פספסתי כאשר יצא ב-2011.


אני מאד מאד אוהבת את הכתיבה של א.ב. יהושע, ומנסה לקרוא כל דבר שהוא מפרסם.
אבל אני יכולה להבין מדוע "חסד ספרדי" עבר ככה מתחת לרדאר.

כתמיד נהניתי מהשפה של יהושע, מהשימוש במלים, בהקשרים, באסוציאציות.
אבל יותר מתמיד קריאת הספר לא היתה הנאה צרופה.
קורה לפעמים שספר הוא טוב בעיני, כתוב היטב ומסקרן - כך שאקרא אותו עד סופו.
אבל לא מהנה. לא יודעת. חבל.
בכל מקרה עומדת להתחיל את "יוצאת מדעתי" של שרון מ' דרייפר.

קיבלתי את הערכה של DAY TWO ואני כבר עם החיישן של מד הסוכר,


סורקת לפחות שלוש פעמים ביום (ואחרי כל מה שאני אוכלת) ומתעדת את כל הפעילות שלי (שינה, משקל, התעמלות ובעיקר אוכל). בהמלצתם אנסה להמשיך עם זה שבועיים (שבוע זה המינימום) ואז אשלח להם את מד הסוכר בחזרה בתוספת דגימת צואה. סקרנית מאד לקבל את ההמלצות שלהם בסוף.
סקרנית גם לעקוב אחרי התנהגות הסוכר שלי.

החתונה המשפחתית האנגלית היתה ביום שני שעבר והיה מקסים.
מאד חששנו מהשרב שהיה באותו יום, אבל למזלנו הוא נשבר מוקדם ובילינו את הערב בנעימים בחוץ - גם החופה (שהתחילה בול בשש וחצי), גם קבלת הפנים והארוחה עצמה וגם הריקודים.

בשבועות לא הזמנו אף אחד - לכולם היו תכניות אחרות - ולא היינו מוזמנים - וכך העברנו יומיים רגועים, עם התעמלות בקאנטרי בבוקר ומנוחה וסרטים בשאר שעות היום. ובעיקר ארוחות נורמליות. מושלם.

בחמישי T בא איתי לאסוף את הנכדים מהגן ולקחת אותם לכדורגל, וכמובן הבאתי את הספר התורן להקריא להם פרק או שניים. עכשיו זה ספר מסדרת סיפורי קפצון ונח של רותי ורד. "החטיפה הנוראית של מסריחונית". מקסים. וגם כתוב בשפה עשירה.
בילוי עם הנכדים זה תמיד כיף. תענוג צרוף.

בששי בישלנו רוב היום, בערב כולם באו לארוחה. גם בתי עם המשפחה וגם אחי עם המשפחה. היה אוכל טעים ולא הרשיתי ל-T לאפות עוגה (אנחנו בדיאטה ואף אחד אחר לא זקוק לקינוח, פרט לנכדים שממילא מעדיפים ביצת קינדר). כולם הודו לי על זה, אגב.
ובשבת גם התעמלנו בבוקר, גם ביקרנו אחרי הצהריים במלון בשפיים חלק מבני הדודים שהגיעו מאנגליה לחתונה (הבת של ל' עם משפחה, ואחיה עם משפחתו, שגר בארץ כבר 12 שנים). היה ממש נחמד לבלות איתם. הילדים שלהם מתוקים ברמות.

אחרי כן נסענו לאזכרה של בן של חברה, עובדת לשעבר של T וע', שמת בתאילנד בנסיבות לא ברורות. כנראה מנת יתר...
עצוב. אבל היא גרה בקיבוץ והם עושים מהאזכרה מן HAPPENING כזה של שירים, הקראת מכתבים, בירה וחטיפים....וזה עושה לה טוב.

אז זה היה פחות או יותר השבוע שהיה.
יש לי עוד עדכונים לגבי החתולים (כבר הפסקתי להאשים רק אותה) - אבל יש כל הזמן התפתחויות אז בינתיים יש פוסט בהתהוות שכל הזמן מתווספים לו עוד נתונים..........
המשך יבוא

וגם כאן

יום רביעי, 31 במאי 2017

דיברנו

דיברנו על הכל, והיא ניסתה להסביר איך היא הרגישה - הרגישה שהלכתי לה לאיבוד באיזושהי צורה.........

ואני, שאכלתי את עצמי על מה שהיה או לא היה, עברתי שוב ושוב בזכרוני על כל השנה האחרונה, מהצד שלי, וגם חשתי צורך (עוד לפני השיחה) לעבור בפועל על כל ההתכתבות שלי איתה בטקסטים ובמיילים, והבנתי סופית שבאמת ההרגשה שלה היא סובייקטיבית לגמרי.

והבנתי אותה, וקיבלתי את מה שהיא הרגישה, וביקשתי סליחה אם איכשהו נעלמתי לה. והזכרתי לה כמה שאני אוהבת אותה. ואת בעלה. ואמרתי שאולי, פשוט, לא ידעתי איך היא צריכה שאהיה כאן בשבילה.
והיא אמרה שהיא אוהבת אותי, ושטוב שדיברנו, ושהיא היתה מעלה את הנושא בכל מקרה, ובכל מקרה לא היתה מוותרת עלי ועל החברות שלנו.

האמת שלא הייתי אפילו צריכה אפילו לומר כלום. הרגשתי שעצם העובדה שהתחלתי בשיחה הזאת, ששמתי לב לריחוק, שמצאתי לנכון לשאול מה לא בסדר - זה כבר שחרר לה משהו. עשה לה טוב.

ויכולנו להיות ביחד אחר כך - לבד וגם עם בני המשפחה האחרים - כמעט כמו פעם.
רק כמעט, מבחינתי, אבל בינתיים זה בסדר.
והחתונה היתה שמחה ומרגשת, ובסך הכל אני די שמחה שכל זה מאחורי.

החג רגוע ואין אירועים משפחתיים לשם שינוי.
התעמלנו אתמול בקאנטרי וגם היום נלך.

בלי קשר - הורידו את שידורי הרדיו והטלוויזיה החיים של הערוצים הישראלים מהקודי ונצטרך כנראה להתחבר לאיזה ספק (סלקום, יס, הוט) או לרכוש ממיר של עידן פלוס. נו, טוב - בינתיים חסכנו בשנתיים האחרונות 300 ש"ח בחודש כפול 26 חודשים מאז הניתוק מיס אז זה גם בסדר.
חג שמח

וגם כאן

יום ראשון, 28 במאי 2017

משהו התקלקל

מרגישה ילדותית וקטנונית אבל לא מצליחה להיפטר מההרגשה שמשהו התקלקל ביני לבין ל', בת דודתו של T.
היינו כל כך קרובות, תמיד, למרות שהיא גרה בלונדון ואני כאן.
אף פעם לא היה קשר רציף, גם כשאמצעי התקשורת הלכו והשתפרו.
אני מתחילה להבין שקשה לה עם קשר מרחוק.
כשאנחנו נפגשות זה כאילו מעולם לא נפרדנו. בדרך כלל.
אבל עכשיו היא כאן, הצליחה להגיע לכבוד החתונה של אחייניתה כי בעלה סיים עם הטיפולים הכימותרפיים ונראה שהוא יהיה בסדר.
ואני מרגישה שזה לא מה שהיה.
אולי אכזבתי אותה בדרך כלשהי, בתקופת המחלה שלו. אולי היא ציפתה ממני ליותר.

אני הרגשתי שהיא לא מאפשרת יותר. שהיא לא עונה לטלפונים, ובקושי עונה למיילים או לוואטסאפ. ניסיתי, אבל זה לא הלך. אולי לא ניסיתי מספיק.
בנה אמר לי שלשום תוך כדי שיחת טלפון שהיא כזאת. לא באמת מסוגלת לדבר עם מי שלא נמצא איתה פיסית.
שגם איתו היא ככה.
אבל אני מרגישה שאתמול בערב, כשנפגשנו - אמנם היו עוד אנשים מסביב - משהו היה שונה בינינו.

ואני מרגישה עוד יותר ילדותית וקטנונית כשאני מבינה שדברים שלי היא לא סיפרה, היא כן סיפרה לבין בני דודים אחרים במשפחה. ואני מקנאה. פשוט מקנאה. ואולי היה לה קל יותר לדבר עם ר', שבעצמה חוותה סרטן בצעירותה, ושאמה נפטרה מסרטן, ואולי בגלל זה.
ועדיין.
מרגישה שמשהו התקלקל בינינו.
ומתלבטת....אבל חושבת שאדבר איתה על זה. אם היא תאפשר זאת.

וגם כאן

יום חמישי, 25 במאי 2017

הרהורי חתולה

מידי פעם היא מגיעה אלי למיטה מוקדם בבוקר, נותנת יללת התראה - ומתחילה להתפנק.

היא התחילה לעשות זאת רק מאז שחזרנו מויאטנם, לחזור לימיה כגורה, לשנה הראשונה שלה אצלנו, שנה שלמה בה התפנקה וגרגרה וליקקה והיתה עבורי החתולה המושלמת - והפיצוי המושלם לאובדן החתול ג' שקדם לה.

בגיל שנה פתאום החליטה, שהיא כבר בוגרת ועצמאית ולא מתאים לה להתפנק יותר, כיאה לגזע הזה - הסקוטי שמוט האזניים - הם לא מהמתקרצצים. הם מחפשים את קרבתנו, תמיד יהיו איתנו באותו החדר, אבל לעיתים רחוקות יבואו לשבת עלינו או לבקש ליטופים.

במקביל להתפנקות המחודשת, התחילו גם ה"תאונות", עשיית הצרכים במקומות "מחאתיים", פתיחת "שירותים חלופיים" מתחת למדרגות במרתף הבית.
קשה לי להאמין שהאחד לא קשור בשני. אם זו באמת היא. בעצם שני הדברים הם שינוי התנהגותי. האחד נהדר, השני נוראי.
אבל זה בדיוק העניין.
שינויים התנהגותיים קורים להם מידי פעם. זה טבעי.

החתול הראשון שלנו פ' לא היה מהמתפנקים, עד שעבר את גיל 10 או 11 ואז פתאום באמצע החיים התחיל להתרפק ולגרגר ולעשות עלינו תנועות "יניקה" כמו גור.....עד שמת בשיבה טובה בגיל 18 פלוס.

ה"בכור" שיש לנו כרגע, אותו גזע כמו שלה, כבר בן 10 - התחיל לבוא אלינו למיטה להתפנק רק לפני כשנתיים-שלוש.
כמונו - גם הם מתפתחים, מזדקנים, משנים הרגלים. אי אפשר לצפות שיהיו כל הזמן אותו הדבר.
אבל מה אני עושה אם היא תמשיך עם זה???

בינתיים חסמנו בצורה די אלגנטית ויעילה את הירידה שלהם למרתף.
הם משתמשים בארגז הפשוט די בהצלחה, פעמיים מישהו "פספס" והשתין חלקית על הרצפה צמוד אליו.
זה בהחלט עלול לקרות כי זה ארגז פשוט בלי מכסה, לא כמו השירותים שהם רגילים אליהם.
T כבר אמר לנסות להעיף את הארגז ולהחזיר אותם לעשות בשירותים.

אני החלטתי לחכות כי הערב הנכדים ישנו כאן, ואני רוצה לראות אם תהיה "מחאה" נוספת כלשהי בעקבות זאת.
אם כן - זה לגמרי לא קשור לארגז.
אם לא - זה עדיין לא אומר הרבה כי הם ישנו פה הרבה פעמים בלי "מחאות" (ה"מחאה" הגדולה קרתה כשגם בתי ישנה אצלנו, מה שאף פעם לא קורה). אבל אתן לזה עוד כמה ימים לפני שאנסה שוב להחזיר אותם לשגרת השירותים.

כך או אחרת היא מתנהגת טבעית לחלוטין, רגועה ומבסוטה ואין שום סימן למחלה או דלקת.

אוף - לקחנו חתולים בין השאר כי "כמעט לא צריך להתעסק איתם".....................😩😩

וגם כאן

יום שני, 22 במאי 2017

השבוע שחלף

אז מה היה לנו שם?
בחמישי אמרה לי בתי לא לאסוף את נשמותק מהגן כי הוא הולך לחברה. לחברה. הממ. חביב הבנות, הנשמותק הזה. 😎
במקור תכננתי להביא איתי ספר חדש, ולקרוא איתם פרק לפני שנלך לכדורגל של חכמוד.
בזמן האחרון התחלתי להקריא להם ספרים ארוכים יותר, בכל פעם פרק או שניים - כמה שמספיקים - הם מאד נהנים מזה ומחכים לזה.
אבל לא רציתי שנשמותק יפסיד פרק או שנצטרך לקרוא אותו פעמיים, אז במקום זאת הבאתי את שני ספרי "איתמר" של דוד גרוסמן שחכמוד כל כך אוהב: זה שבו איתמר פוגש ארנב,

וזה שבו איתמר צייד חלומות.
 

מבחינת הרמה הם לכאורה כבר "קטנים" עליו (בדיוק מתאימים לנשמותק דווקא), אבל הם כתובים כל כך יפה והוא כל כך 
נהנה שאני ממשיכה להקריא אותם שוב ושוב. 

 בנוסף הבאתי לו גביש קטן מהאוסף הגדול שיש לי.


לאחרונה חכמוד מאד מאד מתעניין בקריסטלים - עדיין לא בתכונות האנרגטיות שלהם, אבל בהחלט ביופים וצורתם המיוחדת. זוכרת שגם בני ובתי התלהבו מקריסטלים בגיל הזה בדיוק.

אני מאד אוהבת לאסוף את הנכדים שלי מהגן ולנהל איתם שיחות מעניינות, לשחק איתם ולקרוא להם סיפורים - אבל יש משהו עוד יותר מיוחד כאשר אני עם כל אחד מהם לחוד. אחד על אחד.
היה משהו קסום בזמן הזה עם חכמוד, וממה שבתי סיפרה לי אחר כך, גם הוא הרגיש כך.
היינו כבר בדרך לכדורגל כשהתקשרה אלי אמו של חבר של חכמוד ושאלה אם בא לו להבריז לכדורגל ולבוא אליהם לשחק. חכמוד לא חשב פעמיים, מייד שמנו פעמינו לביתו של החבר, ופתאום מצאתי את עצמי ללא נכדים - והודעתי לחתני שיאסוף אותם כשישוב מהעבודה, ושאני נוסעת הביתה.

הם לא באו לארוחה בששי, לקחו ערב סטאלבט בבית, וכך עשינו גם אנחנו. זה נחמד לפעמים, למרות שאנחנו מאד אוהבים שהם באים.

בגזרת החתולה בינתיים הכל רגוע. שניהם עושים את צרכיהם בארגז "הרגיל" - שזו תופעה מעניינת בפני עצמה. תמיד כשאני מוציאה ארגז צרכים רגיל, ומניחה אותו ליד השירותים האוטומטיים - מייד הם עוברים שניהם להשתמש ברגיל.
האם זה מפאת החידוש? האם באמת זה מועדף עליהם?
האם זה משום שהאחד כבר עשה שם אז גם השני נמשך לזה? אין לי מושג.
לא נראה שיש בעייה כלשהי עם השירותים המקוריים - הכל רגיל שם - אבל מה אני יודעת? אין לי את חוש הריח שלהם......

הייתי אצל הדיאטנית וירדתי 300 גרם. זה אומר שאני עכשיו במשקל של 200 גרם יותר ממה שהייתי כשהתחלתי את הדיאטה (כי הרי בשבוע הראשון עליתי חצי קילו).
שלחתי לה את הרישום המפורט שעשיתי לגבי כל מה שאכלתי במהלך השבוע - והיא אישרה שאני באמת אוכלת מעט מאד.

היא אמרה שייתכן שאצטרך בכל זאת להוסיף עוד פחמימות, למרות שזה עלול לגרור עלייה במשקל בטווח הקצר, כדי לאתחל את חילוף החומרים שלי ולאפשר ירידה בטווח הרחוק. לא מבינה בזה, זורמת איתה. בינתיים היא לא שינתה כלום בתפריט.
אני מחכה לערכה של DAY TWO ולתוצאות של הבדיקה שלהם ממילא, כדי לנסות להבין אולי מה אני אמורה לאכול ולא לאכול, בניגוד לכמה, שכנראה באמת לא ממש רלוונטי במקרה שלי.

השבוע מתחילים להגיע ארצה בני הדודים מאנגליה, אלה של החתונה שמתקיימת בסוף החודש. היום מגיעה הכלה ובעלה (הם בעצם כבר התחתנו חתונה אזרחית באנגליה לפני כמה שבועות). מחר מגיעים הורי הכלה - הוא בן הדודה של T. הדודה עצמה בת ה-91 לא תגיע הפעם, היא כבר לא בקו הבריאות. כבר בשנה שעברה כשהגיעה לחתונה של האחיין שלנו, היה לה מאד מאד מאד קשה.

בחמישי מגיעה בת דודתה של הכלה עם בעלה והילדים (זו הבת של ל', בת דודתו של T שהיא גם חברת נפש שלי), ובששי מגיע האח של הכלה עם משפחתו (אלה שגרו אצלנו בשנה שעברה ועשו לנו בלגנים). הפעם כולם מתארחים בבית מלון!
לא יודעת עדיין מתי מגיעה ל', בת דודתו של T - אבל עצם העובדה שהיא מגיעה בכלל משמחת אותי מאד.
בעלה אובחן עם סרטן המעי הגס בסתיו האחרון, עבר ניתוח כריתת חצי ממנו וטיפולים כימותרפיים קשים, ולא חשבנו שהיא תוכל להגיע.
כעת הטיפולים הוכתרו כהצלחה, הוא נקי מסרטן - נגמרה הכימותרפיה - ובהקלה רבה היא החליטה שהיא כן מגיעה. לבד כמובן. אז היא מגיעה ביום חמישי.

יום לפני החתונה הזאת, מתקיימת חתונה נוספת: של נכדתה של אחת מבנות דודיו של T.
כשנודע לי על החתונה הזאת היו לי שתי תגובות אוטומטיות ותגובה אחת יותר מחושבת:
האוטומטית הראשונה - השתגעו? יום אחרי יום חתונה?!!
האוטומטית השנייה    -עד כאן, זה מוגזם להתחיל ללכת גם לחתונות של נכדים-של-בני-דודים.
והתגובה השלישית היתה יותר עניינית: הילדה הזאת שמתחתנת, כמו גם שני אחיה, לא ממש טרחו להגיע לשמחות שלנו, למרות שתמיד הזמנו אותם.
לא רק זה, אלא שהם גם לא הודיעו שהם לא מגיעים, או שהודיעו שכן והבריזו ברגע האחרון.

בקיצור - הודענו שלא נגיע לחתונה.
מצד אחד, כל שאר בני הדודים כנראה כן ילכו, גם אלה שמגיעים לחתונה ה"אנגלית" במיוחד מחו"ל (אולי לא ההורים של הכלה), ואולי יהיה נחמד פשוט לבלות איתם עוד ערב.
אבל מצד שני - כל מה שכבר כתבתי. ונראה לי שנעמוד מאחורי זה ולא נגיע. יש גבול.

אז זה היה פחות או יותר השבוע שחלף. נראה שהשבוע/שבועיים הקרובים יהיו מעניינים.........

וגם כאן

יום שישי, 19 במאי 2017

חרא של חתולה - פרק ב'

כבר סיפרתי שמזה כמה ימים שאנחנו מריחים ריח של שתן או צואה או שניהם מכיוון המרתף, אבל חיפשתי וחיפשתי ושטפתי את כולו כמה פעמים ושום דבר לא עזר.

ואז ביום חמישי החלטתי שאני לא מוותרת, והתחלתי להזיז את כל הרהיטים והחפצים בחלק העמוק של המרתף, האזור שמאחורי מדרגות הירידה למרתף ומתחתיהן.
אין גישה לשם - או כך חשבתי - אבל התחלתי להבין שהריח מגיע משם. והתחלתי לזחול בעקבות הריח.

הוצאתי חפץ אחר חפץ ורהיט אחר רהיט, רחרחתי כל אחד מהם, ועברתי עליו עם סמרטוט לח ספוג בסודה לשתייה (שמנטרלת ריחות) ליתר ביטחון. בינתיים לא מצאתי כלום.

האזור שם אינו מואר כמו שאר המרתף, אז הלכתי להביא מנורה וחיברתי אותה לחשמל והדלקתי אותה והתחלתי להאיר לכל הכיוונים ולכל הפינות....

ואז.....מתחת למדרגות, היכן שמונחות המרצפות "ספֵּייר" ועוד חלקי חילוף ששמרנו כשבנינו את הבית, למקרה הצורך - שם התגלתה לעיני הזוועה: המקום הפך לשירותים ציבוריים. מצבורים מצבורים של גללי צואה ושלוליות שתן שכבר נספגו בחלק מהחפצים שמונחים שם.........
מי יודע כמה זמן זה מתרחש! 
כמה ימים לפחות. 

התחלתי לפנות ולנקות ולזרוק דברים שהיו כל כך ספוגים שלא הצלחתי לנקות....
אבל אז התברר שאת רוב המרצפות והלוחות ושאר הדברים אינני יכולה בכלל להזיז, לא כל שכן להוציא משם - הם כבדים מדי. 
והכל נעשה כשאני על ארבע, כי זה מתחת למדרגות ואין בכלל מקום לעמוד.

שפשפתי ושטפתי וניקיתי כמיטב יכולתי אבל ברור לי שיש צורך במישהו חזק - פועל או משהו - שישלים שם את העבודה. יפנה את הכל החוצה, ננקה את מה שניתן לניקוי ונזרוק את מה שאין ברירה. 

בינתיים ארזתי את החתולה ב"סלתול" שלה וקפצתי אתה לפינת הרחוב ל"וטרינרים ללא הפסקה". החלטתי שכאן ועכשיו נתחיל סוף סוף בתהליך הבירור הרפואי, קודם כל.
הווטרינר הקבוע שלהם נמצא ברעננה. אני ממשיכה לקחת אותם אליו לחיסונים וניקוי שיניים וכו רק משום שהוא מייבא מארה"ב חיסון נגד פרעושים שהפסיקו לייבא כאן בארץ ורק לו יש אותו. אבל זה קורה פעמיים בשנה. 

לתהליך הבירור הנוכחי אני לא מתכוונת להתחיל לטרטר את החתולה (או החתול, אם יתברר איכשהו שזה בכל זאת הוא) בכל פעם עד לרעננה. 

כשהגעתי למרפאה בדיוק יצא הווטרינר התורן עם כלב, פציינט כנראה שהיה זקוק לטיול, ואמר לי: בדיוק סגרתי. תחזרי אחר הצהריים.
אמרתי לו שחשבתי שהם "וטרינרים ללא הפסקה" - והוא גמגם שכן, אבל בתיאום. אוקיי. עם כל וטרינר זה בתיאום, לא? אז למה אתם קוראים לעצמכם "ללא הפסקה"? ודווקא אצל הווטרינר שלנו ברעננה יש שעות פעילות קבועות ותמיד יש מישהו במרפאה שיכול לקרוא לווטרינר במקרה שהוא איננו. מוזר. 

בכל מקרה אמרתי שאחר הצהריים אני עם הנכדים ולא אוכל להגיע, והוא אמר שאתקשר בערב לתאם לששי בבוקר. 

אז התקשרתי. 
ואף אחד לא ענה. 
נראה לי יותר כמו הפסקה ללא וטרינרים!
אז התקשרתי לווטרינר פרטי שנמצא מעבר לפינה בצד השני של הרחוב שלי. 
ושטחתי בפניו את סיפורי. 

הוא שאל את כל השאלות הרלוונטיות, ואמר בדיוק את ההפך ממה שאמרה לי פסיכולוגית החתולים. 
שאני צודקת, שאני חושדת שהחתולה "מענישה" אותנו על משהו - על נסיעה לחו"ל או על הצומי לנכדים ולבת. הוא אמר שחתולים יכולים באמצע החיים להתחיל עם בעיות התנהגותיות כאלה, ולפעמים מספיק שהחלפתי בושם שלא נראה לה והיא תביע כך את מחאתה.

גם הוא המליץ להתחיל בבירור הפיסי, אבל לפני כן, ביקש ממני לשים ארגז חול רגיל - בנוסף לשירותים האוטומטיים של החתולים, למקרה שבאמת משהו בשירותים עצמם מפריע לה, וגורם לה להדיר רגליה מהם. 
הוא ביקש ממני לחכות שבוע וליצור אתו קשר ביום רביעי, לדווח מה קורה, ואז נתחיל בבדיקות דם ושתן קודם כל. 

במקביל, ביצע T חסימה מאולתרת של הירידה למרתף (אין למרתף דלת שניתן לסגור), כדי שהיא (הם) לא תוכל (יוכלו) לרדת לשם.
בערב ראינו שהיא מנסה לרדת למרתף, נתקלת במחסום, ועולה למעלה לחדר השירותים שלה. כשעליתי לשם אחרי כמה דקות, ראיתי שהיא עשתה את צרכיה בארגז שפתחתי. 
סימן טוב? לא יודעת.

מה אני כן יודעת? אני יודעת שיש לנו בעיה, ולפי מה שהווטרינר הזה אומר - אין הרבה מה לעשות אם זו באמת בעייה התנהגותית.
אוף!

וגם כאן

יום חמישי, 18 במאי 2017

היה מקסים!

האמת, חששתי.
הייתי לחוצה.
בלילה שקדם לאירוע התעוררתי כל שעתיים.
לא הייתי מעולם באירוח מסוג כזה, EAT WITH בבית של מישהו פרטי שטוען שהוא שף ובונה איתי תפריט לא קונבנציונלי שאין לי מושג איך הוא יהיה במציאות.
זה היה קצת הימור.
אמנם קיבלנו המלצות על זוג הבנות אור ועינת - והמקום שלהם ביפו העתיקה: jarashi, אבל ההמלצות באו מאנשים שאני לא מכירה (לקוחות של כ') ואין לי מושג מה הטעם שלהם. לי יש שף פרטי בבית ובדרך כלל אם אני רוצה שיהיה באמת אוכל משובח ואווירה נינוחה וטובה אנחנו חוגגים בבית.
רק לא בא לי ש-T יעבוד הפעם. בא לי שיפנקו אותו.
והימרתי.
והצליח לי, בגדול.
והצליח לי גם עם המוזמנים. זה היה בדיוק ההרכב הנכון עבור T - בתי עם חתני והנכדים המתוקים שריגשו אותו כל כך, אחי עם גיסתי ובתם הבכורה (הצעירה החיילת לא הצליחה לצאת לטובת האירוע), השותף ע' ואשתו כ' שעזרה לי להרים את האירוע הזה, וחברינו ביוכימיה והמהנדס. זהו.
היה מקסים.
היה טעים ויפה ומקורי, ודאגתי שלכל אחד יהיה לפחות משהו אחד שהוא אוהב.












לא היתה מנה אחת שלא היתה טעימה.
היתה אווירה נעימה וביתית.
היה מרגש - T ממש דמע לשמע הברכות - גם שלי, גם של בני וכלתי (שהקליטו מראש ושלחו מחו"ל), גם של בתי וחתני וגם הורי (שהקליטו ושלחו מחו"ל).
בקיצור - היתה הצלחה מסחררת.
T לא חשד במאום עד שלא התעקשתי שלא ילבש חולצת טריקו לשם שינוי אלא חולצה מכופתרת.
כ' ו-וע' באו לאסוף אותנו, כביכול לקחת אותנו למסעדה לחגוג את יום הולדתו של T - והוא התחיל לחשוד עוד יותר כשהיא סרבה לומר לו לאן בעצם אנחנו נוסעים.
אבל זה דווקא היה טוב, הוא הבין שמשהו מתבשל והכין את עצמו.
היום יום הולדתו האמיתי אבל היום הוא עובד כל היום. איזה כיף שחגגנו אתמול.

וגם כאן

יום שלישי, 16 במאי 2017

נרשמתי ל-DAY TWO

נרשמתי לבדיקה ההיא של המיקרוביום של חיידקי המעיים.
מלאתי את השאלון המאד מאד מפורט שלהם, שמתאר בין השאר את אורח חיי, פעילות גופנית, מה אני אוכלת אבל גם מה אני אוהבת לאכול מכל קבוצות המזון.
בנוסף העברתי תוצאות בדיקות דם, היסטוריה רפואית...גובה ומשקל כמובן....הכל.
אני אמורה לקבל מהם ערכה שתכלול מד סוכר - אליו אצטרך להתחבר למשך שבוע, או שבועיים - לא זוכרת - ואז להחזיר להם אותו עם התוצאות (שינויים ברמת הסוכר בדם במהלך היממה).
בזמן הזה אצטרך לתעד את כל הפעילות היומית שלי, כולל אוכל, שינה, פעילות גופנים וכו.
בנוסף אצטרך לתת להם דגימת צואה.

אחרי ניתוח כל הנתונים במשך כמה שבועות, הם אמורים להחזיר לי המלצות לגבי מאכלים "טובים" ו"רעים" ספציפיים לי לפי אוכלוסיית חיידקי המעיים שלי (ואני מניחה גם תוצאות מדידת הסוכר).

יהיה מעניין.
בינתיים הם הפנו אותי לאפליקציה שלהם בה ניתן כבר עכשיו להתחיל את התיעוד והמעקב. המסכים נראים ככה:
זה המסך הראשי, שבו יצטברו הנתונים שאזין כל יום


אם אני לוקחת על + נפתח לי תפריט בו אני יכולה לבחור מה להזין: איך אני מרגישה היום, מידות (כמו משקל, לחץ דם, סוכר ועוד), מתי הלכתי לישון ומתי קמתי ומה היתה איכות השינה, אילו תרופות לקחת ומתי, איזו פעילות גופנית עשיתי, מתי ובמשך כמה זמן, וכמובן מה אכלתי, מתי, מה היתה מידת הרעב שלי באותו הזמן וכמה זמן ארכה הארוחה.

במסך הזה למשל אני יכולה לציין כמה "רגשות" בבת אחת. למשל גם לחץ וגם כאבים....

בקיצור - אפילו בלי הבדיקות שלהם, רק עם מעקב עצמי, אני כבר יכולה לעקוב באופן מדויק על מה קורה איתי.
הוא מסכם למשל את הקלוריות, חלבונים, פחמימות ושומנים של כל ארוחה וסך הכל עד עכשיו היום.

בינתיים היום זה היום הראשון שאני מרגישה "נורמלית" מבחינת המשקל - לא נפוחה, לא "מתפוצצת" בתור העור של עצמי. אולי הגוף התרגל לדיאטה החדשה.

מעבר לזה התקינו לנו אתמול סוף סוף את המזגן החדש ובינתיים (טפו, חמסה, עיגולים) הוא מדהים, שקט, מקרר כמו שצריך. חזרנו לחדר השינה שלנו 😍

מצד שני אתמול בבוקר כשהתעוררנו (עדיין בחדרו של הבן) הרחנו מכיוון המרתף ריח של שתן.
כמה שחיפשתי, לא הצלחתי למצוא מאיפה נובע הריח!
שטפתי את הריצפה כבר פעמיים, וגם דפנות של ארגזים, מיכלי פלסטיק וארונות (כי קראתי באינטרנט שלפעמים החתול "מרסס" על משטחים אנכיים ולא אופקיים) עם מים וסודה לשתייה (בהנחיית פסיכולוגית החתולים, לניטרול הריח) אבל זה עדיין לא נעלם ומיקומו הספציפי של הריח נותר עדיין בגדר תעלומה.

ביננו אין לה (אם זו באמת היא, ולא הוא) שום תירוץ הפעם. היינו בבית שנינו, בלי אורחים, בלי נכדים, לא נסענו לחו"ל...הדלת שלנו היתה פתוחה בפניה גם בלילה - כך שהיא לא הרגישה נטושה בשום שלב. היא קיבלה אוכל שהיא אוהבת, ארגז הצרכים תקין............. אז מה קורה?????????

יום ראשון, 14 במאי 2017

על בגדים, דיאטה ומפגשים משפחתיים

בסוף קניתי לי בגדים גם לחתונה המשפחתית בסוף החודש וגם ליום ההולדת של T ועוד קצת - בקרייזי ליין. כבר דיווחתי כאן כמה פעמים שבדרך כלל אני מוצאת שם בגדים לטעמי ולגזרתי ובמחירים ממש סבירים. אז עשיתי V על העניין הזה.

בחמישי הייתי עם הנכדים כרגיל אחר הצהריים והם היו מתוקים כתמיד, כיף גדול!
בתי אמרה לי שהם לא יגיעו בששי ערב לארוחה כי יש יום הולדת של ילד מהגן של חכמוד אחר הצהריים והם בטח יהיו גמורים מעייפות.
אבל אז חתני שאל מה אנחנו עושים בששי ערב, וכשאמרתי ששום דבר, הוא הזמין אותנו אליהם.
בתי עבדה (כרגיל) בחמישי עד עשר בלילה ובששי עד שעות הצהריים המאוחרות, אז הוא הכין את כל הארוחה.
היה ממש כיף כי גם הספקנו להיות עם נכדים לפני שהם באמת קרסו למיטות, וגם התארחנו אצל הבת והחתן עם אוכל טוב וחברה נעימה.

לבשל ממילא בישלנו, למרות שלא היתה אצלנו ארוחה, כי בשבת היינו מוזמנים לחיפה לבת הדוד של T, יחד עם כל בני הדודים. זה קורה בערך פעם בשנה או כאשר מישהו מבני הדודים שחיים בחו"ל מגיע ארצה, ובאמת בן הדוד מניו יורק (בעצם ני ג'רזי) - אצלו עשינו סדר פסח בשנה שעברה - הגיע עם אשתו.
עלה רעיון שכל בן דוד יכין מאכל "מבית אמא" ויביא איתו, וכך יצא שהיתה ארוחה מגוונת יהודית/טרנסילבנית נוסטלגית להפליא, טעימה (ברובה), שהתלוותה בהרבה סיפורים על ההורים/דודים שכולם כבר אינם (פרט לדודה בת ה-91 שחיה באנגליה). היו הרבה מאד צחוקים.
T הכין עוף פפריקש


פאלצ'עה פיש (קציצות מחזה עוף טחון)


וקינוח אחד: איים צפים. בהונגרית זה נשמע כמו "מודר תה" והפירוש המילולי שלו הוא "חלב ציפורים".
אמא של T היתה מבלפת כשהיו קטנים, מספרת להם שהיתה תופסת ציפור מחוץ לחלון המטבח וחולבת אותה כדי להכין את הקינוח הזה (המבוסס על שמנת ואיים צפים של קצף ביצים)

אני נצמדתי לדיאטה שלי...........

הגיע הקולאז' שהכנתי יחד עם הבן שלי לכבוד יום ההולדת של T, והוא קצת מאכזב. הוא מסודר מקסים והתמונות נהדרות אבל האיכות .....בינונית. התבאסתי קצת. 

היום הייתי אצל הדיאטנית ושטחתי בפניה את תלונותיי. היא שקלה אותי והתברר שלמרות הרגשתי, עליתי "רק" חצי קילו. היא אמרה שאי אפשר לאכול פחות ממה שהיא נתנה לי אבל הסכימה להוריד כרגע לחמית אחת מארוחת הבוקר ושתיים מארוחת הערב, רק כדי לראות אם כאן טמון ההבדל.

התייעצתי איתה לגבי בדיקת מיקרוביום חיידקי המעיים היא דווקא התלהבה. היא אמרה שזה העתיד, אבל שאין עדיין מספיק סטטיסטיקות לגבי אנשים שעשו את זה. נראה לי שאלך על זה. 
יחסית לניתוח פלסטי או החדרת בלון לקיבה זה הרבה הרבה יותר זול, לא כואב ולא פולשני. 
השאלה אם התוצאות שאקבל תהיינה מהימנות. בעיקרון בסופו של תהליך (כמה שבועות) אני אמורה לקבל רשימה של מאכלים "טובים" ו"רעים" עבורי ספציפית. וגם מתכונים וכו. 
אם אעשה זאת אדווח על התהליך. 

מחר אמורים להתקין לנו את המזגן בחדר השינה. בינתיים לא רע בכלל לישון בחדרו של הבן. 
המשך יבוא

וגם כאן