יום רביעי, 31 במאי 2017

דיברנו

דיברנו על הכל, והיא ניסתה להסביר איך היא הרגישה - הרגישה שהלכתי לה לאיבוד באיזושהי צורה.........

ואני, שאכלתי את עצמי על מה שהיה או לא היה, עברתי שוב ושוב בזכרוני על כל השנה האחרונה, מהצד שלי, וגם חשתי צורך (עוד לפני השיחה) לעבור בפועל על כל ההתכתבות שלי איתה בטקסטים ובמיילים, והבנתי סופית שבאמת ההרגשה שלה היא סובייקטיבית לגמרי.

והבנתי אותה, וקיבלתי את מה שהיא הרגישה, וביקשתי סליחה אם איכשהו נעלמתי לה. והזכרתי לה כמה שאני אוהבת אותה. ואת בעלה. ואמרתי שאולי, פשוט, לא ידעתי איך היא צריכה שאהיה כאן בשבילה.
והיא אמרה שהיא אוהבת אותי, ושטוב שדיברנו, ושהיא היתה מעלה את הנושא בכל מקרה, ובכל מקרה לא היתה מוותרת עלי ועל החברות שלנו.

האמת שלא הייתי אפילו צריכה אפילו לומר כלום. הרגשתי שעצם העובדה שהתחלתי בשיחה הזאת, ששמתי לב לריחוק, שמצאתי לנכון לשאול מה לא בסדר - זה כבר שחרר לה משהו. עשה לה טוב.

ויכולנו להיות ביחד אחר כך - לבד וגם עם בני המשפחה האחרים - כמעט כמו פעם.
רק כמעט, מבחינתי, אבל בינתיים זה בסדר.
והחתונה היתה שמחה ומרגשת, ובסך הכל אני די שמחה שכל זה מאחורי.

החג רגוע ואין אירועים משפחתיים לשם שינוי.
התעמלנו אתמול בקאנטרי וגם היום נלך.

בלי קשר - הורידו את שידורי הרדיו והטלוויזיה החיים של הערוצים הישראלים מהקודי ונצטרך כנראה להתחבר לאיזה ספק (סלקום, יס, הוט) או לרכוש ממיר של עידן פלוס. נו, טוב - בינתיים חסכנו בשנתיים האחרונות 300 ש"ח בחודש כפול 26 חודשים מאז הניתוק מיס אז זה גם בסדר.
חג שמח

וגם כאן

יום ראשון, 28 במאי 2017

משהו התקלקל

מרגישה ילדותית וקטנונית אבל לא מצליחה להיפטר מההרגשה שמשהו התקלקל ביני לבין ל', בת דודתו של T.
היינו כל כך קרובות, תמיד, למרות שהיא גרה בלונדון ואני כאן.
אף פעם לא היה קשר רציף, גם כשאמצעי התקשורת הלכו והשתפרו.
אני מתחילה להבין שקשה לה עם קשר מרחוק.
כשאנחנו נפגשות זה כאילו מעולם לא נפרדנו. בדרך כלל.
אבל עכשיו היא כאן, הצליחה להגיע לכבוד החתונה של אחייניתה כי בעלה סיים עם הטיפולים הכימותרפיים ונראה שהוא יהיה בסדר.
ואני מרגישה שזה לא מה שהיה.
אולי אכזבתי אותה בדרך כלשהי, בתקופת המחלה שלו. אולי היא ציפתה ממני ליותר.

אני הרגשתי שהיא לא מאפשרת יותר. שהיא לא עונה לטלפונים, ובקושי עונה למיילים או לוואטסאפ. ניסיתי, אבל זה לא הלך. אולי לא ניסיתי מספיק.
בנה אמר לי שלשום תוך כדי שיחת טלפון שהיא כזאת. לא באמת מסוגלת לדבר עם מי שלא נמצא איתה פיסית.
שגם איתו היא ככה.
אבל אני מרגישה שאתמול בערב, כשנפגשנו - אמנם היו עוד אנשים מסביב - משהו היה שונה בינינו.

ואני מרגישה עוד יותר ילדותית וקטנונית כשאני מבינה שדברים שלי היא לא סיפרה, היא כן סיפרה לבין בני דודים אחרים במשפחה. ואני מקנאה. פשוט מקנאה. ואולי היה לה קל יותר לדבר עם ר', שבעצמה חוותה סרטן בצעירותה, ושאמה נפטרה מסרטן, ואולי בגלל זה.
ועדיין.
מרגישה שמשהו התקלקל בינינו.
ומתלבטת....אבל חושבת שאדבר איתה על זה. אם היא תאפשר זאת.

וגם כאן

יום חמישי, 25 במאי 2017

הרהורי חתולה

מידי פעם היא מגיעה אלי למיטה מוקדם בבוקר, נותנת יללת התראה - ומתחילה להתפנק.

היא התחילה לעשות זאת רק מאז שחזרנו מויאטנם, לחזור לימיה כגורה, לשנה הראשונה שלה אצלנו, שנה שלמה בה התפנקה וגרגרה וליקקה והיתה עבורי החתולה המושלמת - והפיצוי המושלם לאובדן החתול ג' שקדם לה.

בגיל שנה פתאום החליטה, שהיא כבר בוגרת ועצמאית ולא מתאים לה להתפנק יותר, כיאה לגזע הזה - הסקוטי שמוט האזניים - הם לא מהמתקרצצים. הם מחפשים את קרבתנו, תמיד יהיו איתנו באותו החדר, אבל לעיתים רחוקות יבואו לשבת עלינו או לבקש ליטופים.

במקביל להתפנקות המחודשת, התחילו גם ה"תאונות", עשיית הצרכים במקומות "מחאתיים", פתיחת "שירותים חלופיים" מתחת למדרגות במרתף הבית.
קשה לי להאמין שהאחד לא קשור בשני. אם זו באמת היא. בעצם שני הדברים הם שינוי התנהגותי. האחד נהדר, השני נוראי.
אבל זה בדיוק העניין.
שינויים התנהגותיים קורים להם מידי פעם. זה טבעי.

החתול הראשון שלנו פ' לא היה מהמתפנקים, עד שעבר את גיל 10 או 11 ואז פתאום באמצע החיים התחיל להתרפק ולגרגר ולעשות עלינו תנועות "יניקה" כמו גור.....עד שמת בשיבה טובה בגיל 18 פלוס.

ה"בכור" שיש לנו כרגע, אותו גזע כמו שלה, כבר בן 10 - התחיל לבוא אלינו למיטה להתפנק רק לפני כשנתיים-שלוש.
כמונו - גם הם מתפתחים, מזדקנים, משנים הרגלים. אי אפשר לצפות שיהיו כל הזמן אותו הדבר.
אבל מה אני עושה אם היא תמשיך עם זה???

בינתיים חסמנו בצורה די אלגנטית ויעילה את הירידה שלהם למרתף.
הם משתמשים בארגז הפשוט די בהצלחה, פעמיים מישהו "פספס" והשתין חלקית על הרצפה צמוד אליו.
זה בהחלט עלול לקרות כי זה ארגז פשוט בלי מכסה, לא כמו השירותים שהם רגילים אליהם.
T כבר אמר לנסות להעיף את הארגז ולהחזיר אותם לעשות בשירותים.

אני החלטתי לחכות כי הערב הנכדים ישנו כאן, ואני רוצה לראות אם תהיה "מחאה" נוספת כלשהי בעקבות זאת.
אם כן - זה לגמרי לא קשור לארגז.
אם לא - זה עדיין לא אומר הרבה כי הם ישנו פה הרבה פעמים בלי "מחאות" (ה"מחאה" הגדולה קרתה כשגם בתי ישנה אצלנו, מה שאף פעם לא קורה). אבל אתן לזה עוד כמה ימים לפני שאנסה שוב להחזיר אותם לשגרת השירותים.

כך או אחרת היא מתנהגת טבעית לחלוטין, רגועה ומבסוטה ואין שום סימן למחלה או דלקת.

אוף - לקחנו חתולים בין השאר כי "כמעט לא צריך להתעסק איתם".....................😩😩

וגם כאן

יום שני, 22 במאי 2017

השבוע שחלף

אז מה היה לנו שם?
בחמישי אמרה לי בתי לא לאסוף את נשמותק מהגן כי הוא הולך לחברה. לחברה. הממ. חביב הבנות, הנשמותק הזה. 😎
במקור תכננתי להביא איתי ספר חדש, ולקרוא איתם פרק לפני שנלך לכדורגל של חכמוד.
בזמן האחרון התחלתי להקריא להם ספרים ארוכים יותר, בכל פעם פרק או שניים - כמה שמספיקים - הם מאד נהנים מזה ומחכים לזה.
אבל לא רציתי שנשמותק יפסיד פרק או שנצטרך לקרוא אותו פעמיים, אז במקום זאת הבאתי את שני ספרי "איתמר" של דוד גרוסמן שחכמוד כל כך אוהב: זה שבו איתמר פוגש ארנב,

וזה שבו איתמר צייד חלומות.
 

מבחינת הרמה הם לכאורה כבר "קטנים" עליו (בדיוק מתאימים לנשמותק דווקא), אבל הם כתובים כל כך יפה והוא כל כך 
נהנה שאני ממשיכה להקריא אותם שוב ושוב. 

 בנוסף הבאתי לו גביש קטן מהאוסף הגדול שיש לי.


לאחרונה חכמוד מאד מאד מתעניין בקריסטלים - עדיין לא בתכונות האנרגטיות שלהם, אבל בהחלט ביופים וצורתם המיוחדת. זוכרת שגם בני ובתי התלהבו מקריסטלים בגיל הזה בדיוק.

אני מאד אוהבת לאסוף את הנכדים שלי מהגן ולנהל איתם שיחות מעניינות, לשחק איתם ולקרוא להם סיפורים - אבל יש משהו עוד יותר מיוחד כאשר אני עם כל אחד מהם לחוד. אחד על אחד.
היה משהו קסום בזמן הזה עם חכמוד, וממה שבתי סיפרה לי אחר כך, גם הוא הרגיש כך.
היינו כבר בדרך לכדורגל כשהתקשרה אלי אמו של חבר של חכמוד ושאלה אם בא לו להבריז לכדורגל ולבוא אליהם לשחק. חכמוד לא חשב פעמיים, מייד שמנו פעמינו לביתו של החבר, ופתאום מצאתי את עצמי ללא נכדים - והודעתי לחתני שיאסוף אותם כשישוב מהעבודה, ושאני נוסעת הביתה.

הם לא באו לארוחה בששי, לקחו ערב סטאלבט בבית, וכך עשינו גם אנחנו. זה נחמד לפעמים, למרות שאנחנו מאד אוהבים שהם באים.

בגזרת החתולה בינתיים הכל רגוע. שניהם עושים את צרכיהם בארגז "הרגיל" - שזו תופעה מעניינת בפני עצמה. תמיד כשאני מוציאה ארגז צרכים רגיל, ומניחה אותו ליד השירותים האוטומטיים - מייד הם עוברים שניהם להשתמש ברגיל.
האם זה מפאת החידוש? האם באמת זה מועדף עליהם?
האם זה משום שהאחד כבר עשה שם אז גם השני נמשך לזה? אין לי מושג.
לא נראה שיש בעייה כלשהי עם השירותים המקוריים - הכל רגיל שם - אבל מה אני יודעת? אין לי את חוש הריח שלהם......

הייתי אצל הדיאטנית וירדתי 300 גרם. זה אומר שאני עכשיו במשקל של 200 גרם יותר ממה שהייתי כשהתחלתי את הדיאטה (כי הרי בשבוע הראשון עליתי חצי קילו).
שלחתי לה את הרישום המפורט שעשיתי לגבי כל מה שאכלתי במהלך השבוע - והיא אישרה שאני באמת אוכלת מעט מאד.

היא אמרה שייתכן שאצטרך בכל זאת להוסיף עוד פחמימות, למרות שזה עלול לגרור עלייה במשקל בטווח הקצר, כדי לאתחל את חילוף החומרים שלי ולאפשר ירידה בטווח הרחוק. לא מבינה בזה, זורמת איתה. בינתיים היא לא שינתה כלום בתפריט.
אני מחכה לערכה של DAY TWO ולתוצאות של הבדיקה שלהם ממילא, כדי לנסות להבין אולי מה אני אמורה לאכול ולא לאכול, בניגוד לכמה, שכנראה באמת לא ממש רלוונטי במקרה שלי.

השבוע מתחילים להגיע ארצה בני הדודים מאנגליה, אלה של החתונה שמתקיימת בסוף החודש. היום מגיעה הכלה ובעלה (הם בעצם כבר התחתנו חתונה אזרחית באנגליה לפני כמה שבועות). מחר מגיעים הורי הכלה - הוא בן הדודה של T. הדודה עצמה בת ה-91 לא תגיע הפעם, היא כבר לא בקו הבריאות. כבר בשנה שעברה כשהגיעה לחתונה של האחיין שלנו, היה לה מאד מאד מאד קשה.

בחמישי מגיעה בת דודתה של הכלה עם בעלה והילדים (זו הבת של ל', בת דודתו של T שהיא גם חברת נפש שלי), ובששי מגיע האח של הכלה עם משפחתו (אלה שגרו אצלנו בשנה שעברה ועשו לנו בלגנים). הפעם כולם מתארחים בבית מלון!
לא יודעת עדיין מתי מגיעה ל', בת דודתו של T - אבל עצם העובדה שהיא מגיעה בכלל משמחת אותי מאד.
בעלה אובחן עם סרטן המעי הגס בסתיו האחרון, עבר ניתוח כריתת חצי ממנו וטיפולים כימותרפיים קשים, ולא חשבנו שהיא תוכל להגיע.
כעת הטיפולים הוכתרו כהצלחה, הוא נקי מסרטן - נגמרה הכימותרפיה - ובהקלה רבה היא החליטה שהיא כן מגיעה. לבד כמובן. אז היא מגיעה ביום חמישי.

יום לפני החתונה הזאת, מתקיימת חתונה נוספת: של נכדתה של אחת מבנות דודיו של T.
כשנודע לי על החתונה הזאת היו לי שתי תגובות אוטומטיות ותגובה אחת יותר מחושבת:
האוטומטית הראשונה - השתגעו? יום אחרי יום חתונה?!!
האוטומטית השנייה    -עד כאן, זה מוגזם להתחיל ללכת גם לחתונות של נכדים-של-בני-דודים.
והתגובה השלישית היתה יותר עניינית: הילדה הזאת שמתחתנת, כמו גם שני אחיה, לא ממש טרחו להגיע לשמחות שלנו, למרות שתמיד הזמנו אותם.
לא רק זה, אלא שהם גם לא הודיעו שהם לא מגיעים, או שהודיעו שכן והבריזו ברגע האחרון.

בקיצור - הודענו שלא נגיע לחתונה.
מצד אחד, כל שאר בני הדודים כנראה כן ילכו, גם אלה שמגיעים לחתונה ה"אנגלית" במיוחד מחו"ל (אולי לא ההורים של הכלה), ואולי יהיה נחמד פשוט לבלות איתם עוד ערב.
אבל מצד שני - כל מה שכבר כתבתי. ונראה לי שנעמוד מאחורי זה ולא נגיע. יש גבול.

אז זה היה פחות או יותר השבוע שחלף. נראה שהשבוע/שבועיים הקרובים יהיו מעניינים.........

וגם כאן

יום שישי, 19 במאי 2017

חרא של חתולה - פרק ב'

כבר סיפרתי שמזה כמה ימים שאנחנו מריחים ריח של שתן או צואה או שניהם מכיוון המרתף, אבל חיפשתי וחיפשתי ושטפתי את כולו כמה פעמים ושום דבר לא עזר.

ואז ביום חמישי החלטתי שאני לא מוותרת, והתחלתי להזיז את כל הרהיטים והחפצים בחלק העמוק של המרתף, האזור שמאחורי מדרגות הירידה למרתף ומתחתיהן.
אין גישה לשם - או כך חשבתי - אבל התחלתי להבין שהריח מגיע משם. והתחלתי לזחול בעקבות הריח.

הוצאתי חפץ אחר חפץ ורהיט אחר רהיט, רחרחתי כל אחד מהם, ועברתי עליו עם סמרטוט לח ספוג בסודה לשתייה (שמנטרלת ריחות) ליתר ביטחון. בינתיים לא מצאתי כלום.

האזור שם אינו מואר כמו שאר המרתף, אז הלכתי להביא מנורה וחיברתי אותה לחשמל והדלקתי אותה והתחלתי להאיר לכל הכיוונים ולכל הפינות....

ואז.....מתחת למדרגות, היכן שמונחות המרצפות "ספֵּייר" ועוד חלקי חילוף ששמרנו כשבנינו את הבית, למקרה הצורך - שם התגלתה לעיני הזוועה: המקום הפך לשירותים ציבוריים. מצבורים מצבורים של גללי צואה ושלוליות שתן שכבר נספגו בחלק מהחפצים שמונחים שם.........
מי יודע כמה זמן זה מתרחש! 
כמה ימים לפחות. 

התחלתי לפנות ולנקות ולזרוק דברים שהיו כל כך ספוגים שלא הצלחתי לנקות....
אבל אז התברר שאת רוב המרצפות והלוחות ושאר הדברים אינני יכולה בכלל להזיז, לא כל שכן להוציא משם - הם כבדים מדי. 
והכל נעשה כשאני על ארבע, כי זה מתחת למדרגות ואין בכלל מקום לעמוד.

שפשפתי ושטפתי וניקיתי כמיטב יכולתי אבל ברור לי שיש צורך במישהו חזק - פועל או משהו - שישלים שם את העבודה. יפנה את הכל החוצה, ננקה את מה שניתן לניקוי ונזרוק את מה שאין ברירה. 

בינתיים ארזתי את החתולה ב"סלתול" שלה וקפצתי אתה לפינת הרחוב ל"וטרינרים ללא הפסקה". החלטתי שכאן ועכשיו נתחיל סוף סוף בתהליך הבירור הרפואי, קודם כל.
הווטרינר הקבוע שלהם נמצא ברעננה. אני ממשיכה לקחת אותם אליו לחיסונים וניקוי שיניים וכו רק משום שהוא מייבא מארה"ב חיסון נגד פרעושים שהפסיקו לייבא כאן בארץ ורק לו יש אותו. אבל זה קורה פעמיים בשנה. 

לתהליך הבירור הנוכחי אני לא מתכוונת להתחיל לטרטר את החתולה (או החתול, אם יתברר איכשהו שזה בכל זאת הוא) בכל פעם עד לרעננה. 

כשהגעתי למרפאה בדיוק יצא הווטרינר התורן עם כלב, פציינט כנראה שהיה זקוק לטיול, ואמר לי: בדיוק סגרתי. תחזרי אחר הצהריים.
אמרתי לו שחשבתי שהם "וטרינרים ללא הפסקה" - והוא גמגם שכן, אבל בתיאום. אוקיי. עם כל וטרינר זה בתיאום, לא? אז למה אתם קוראים לעצמכם "ללא הפסקה"? ודווקא אצל הווטרינר שלנו ברעננה יש שעות פעילות קבועות ותמיד יש מישהו במרפאה שיכול לקרוא לווטרינר במקרה שהוא איננו. מוזר. 

בכל מקרה אמרתי שאחר הצהריים אני עם הנכדים ולא אוכל להגיע, והוא אמר שאתקשר בערב לתאם לששי בבוקר. 

אז התקשרתי. 
ואף אחד לא ענה. 
נראה לי יותר כמו הפסקה ללא וטרינרים!
אז התקשרתי לווטרינר פרטי שנמצא מעבר לפינה בצד השני של הרחוב שלי. 
ושטחתי בפניו את סיפורי. 

הוא שאל את כל השאלות הרלוונטיות, ואמר בדיוק את ההפך ממה שאמרה לי פסיכולוגית החתולים. 
שאני צודקת, שאני חושדת שהחתולה "מענישה" אותנו על משהו - על נסיעה לחו"ל או על הצומי לנכדים ולבת. הוא אמר שחתולים יכולים באמצע החיים להתחיל עם בעיות התנהגותיות כאלה, ולפעמים מספיק שהחלפתי בושם שלא נראה לה והיא תביע כך את מחאתה.

גם הוא המליץ להתחיל בבירור הפיסי, אבל לפני כן, ביקש ממני לשים ארגז חול רגיל - בנוסף לשירותים האוטומטיים של החתולים, למקרה שבאמת משהו בשירותים עצמם מפריע לה, וגורם לה להדיר רגליה מהם. 
הוא ביקש ממני לחכות שבוע וליצור אתו קשר ביום רביעי, לדווח מה קורה, ואז נתחיל בבדיקות דם ושתן קודם כל. 

במקביל, ביצע T חסימה מאולתרת של הירידה למרתף (אין למרתף דלת שניתן לסגור), כדי שהיא (הם) לא תוכל (יוכלו) לרדת לשם.
בערב ראינו שהיא מנסה לרדת למרתף, נתקלת במחסום, ועולה למעלה לחדר השירותים שלה. כשעליתי לשם אחרי כמה דקות, ראיתי שהיא עשתה את צרכיה בארגז שפתחתי. 
סימן טוב? לא יודעת.

מה אני כן יודעת? אני יודעת שיש לנו בעיה, ולפי מה שהווטרינר הזה אומר - אין הרבה מה לעשות אם זו באמת בעייה התנהגותית.
אוף!

וגם כאן

יום חמישי, 18 במאי 2017

היה מקסים!

האמת, חששתי.
הייתי לחוצה.
בלילה שקדם לאירוע התעוררתי כל שעתיים.
לא הייתי מעולם באירוח מסוג כזה, EAT WITH בבית של מישהו פרטי שטוען שהוא שף ובונה איתי תפריט לא קונבנציונלי שאין לי מושג איך הוא יהיה במציאות.
זה היה קצת הימור.
אמנם קיבלנו המלצות על זוג הבנות אור ועינת - והמקום שלהם ביפו העתיקה: jarashi, אבל ההמלצות באו מאנשים שאני לא מכירה (לקוחות של כ') ואין לי מושג מה הטעם שלהם. לי יש שף פרטי בבית ובדרך כלל אם אני רוצה שיהיה באמת אוכל משובח ואווירה נינוחה וטובה אנחנו חוגגים בבית.
רק לא בא לי ש-T יעבוד הפעם. בא לי שיפנקו אותו.
והימרתי.
והצליח לי, בגדול.
והצליח לי גם עם המוזמנים. זה היה בדיוק ההרכב הנכון עבור T - בתי עם חתני והנכדים המתוקים שריגשו אותו כל כך, אחי עם גיסתי ובתם הבכורה (הצעירה החיילת לא הצליחה לצאת לטובת האירוע), השותף ע' ואשתו כ' שעזרה לי להרים את האירוע הזה, וחברינו ביוכימיה והמהנדס. זהו.
היה מקסים.
היה טעים ויפה ומקורי, ודאגתי שלכל אחד יהיה לפחות משהו אחד שהוא אוהב.












לא היתה מנה אחת שלא היתה טעימה.
היתה אווירה נעימה וביתית.
היה מרגש - T ממש דמע לשמע הברכות - גם שלי, גם של בני וכלתי (שהקליטו מראש ושלחו מחו"ל), גם של בתי וחתני וגם הורי (שהקליטו ושלחו מחו"ל).
בקיצור - היתה הצלחה מסחררת.
T לא חשד במאום עד שלא התעקשתי שלא ילבש חולצת טריקו לשם שינוי אלא חולצה מכופתרת.
כ' ו-וע' באו לאסוף אותנו, כביכול לקחת אותנו למסעדה לחגוג את יום הולדתו של T - והוא התחיל לחשוד עוד יותר כשהיא סרבה לומר לו לאן בעצם אנחנו נוסעים.
אבל זה דווקא היה טוב, הוא הבין שמשהו מתבשל והכין את עצמו.
היום יום הולדתו האמיתי אבל היום הוא עובד כל היום. איזה כיף שחגגנו אתמול.

וגם כאן

יום שלישי, 16 במאי 2017

נרשמתי ל-DAY TWO

נרשמתי לבדיקה ההיא של המיקרוביום של חיידקי המעיים.
מלאתי את השאלון המאד מאד מפורט שלהם, שמתאר בין השאר את אורח חיי, פעילות גופנית, מה אני אוכלת אבל גם מה אני אוהבת לאכול מכל קבוצות המזון.
בנוסף העברתי תוצאות בדיקות דם, היסטוריה רפואית...גובה ומשקל כמובן....הכל.
אני אמורה לקבל מהם ערכה שתכלול מד סוכר - אליו אצטרך להתחבר למשך שבוע, או שבועיים - לא זוכרת - ואז להחזיר להם אותו עם התוצאות (שינויים ברמת הסוכר בדם במהלך היממה).
בזמן הזה אצטרך לתעד את כל הפעילות היומית שלי, כולל אוכל, שינה, פעילות גופנים וכו.
בנוסף אצטרך לתת להם דגימת צואה.

אחרי ניתוח כל הנתונים במשך כמה שבועות, הם אמורים להחזיר לי המלצות לגבי מאכלים "טובים" ו"רעים" ספציפיים לי לפי אוכלוסיית חיידקי המעיים שלי (ואני מניחה גם תוצאות מדידת הסוכר).

יהיה מעניין.
בינתיים הם הפנו אותי לאפליקציה שלהם בה ניתן כבר עכשיו להתחיל את התיעוד והמעקב. המסכים נראים ככה:
זה המסך הראשי, שבו יצטברו הנתונים שאזין כל יום


אם אני לוקחת על + נפתח לי תפריט בו אני יכולה לבחור מה להזין: איך אני מרגישה היום, מידות (כמו משקל, לחץ דם, סוכר ועוד), מתי הלכתי לישון ומתי קמתי ומה היתה איכות השינה, אילו תרופות לקחת ומתי, איזו פעילות גופנית עשיתי, מתי ובמשך כמה זמן, וכמובן מה אכלתי, מתי, מה היתה מידת הרעב שלי באותו הזמן וכמה זמן ארכה הארוחה.

במסך הזה למשל אני יכולה לציין כמה "רגשות" בבת אחת. למשל גם לחץ וגם כאבים....

בקיצור - אפילו בלי הבדיקות שלהם, רק עם מעקב עצמי, אני כבר יכולה לעקוב באופן מדויק על מה קורה איתי.
הוא מסכם למשל את הקלוריות, חלבונים, פחמימות ושומנים של כל ארוחה וסך הכל עד עכשיו היום.

בינתיים היום זה היום הראשון שאני מרגישה "נורמלית" מבחינת המשקל - לא נפוחה, לא "מתפוצצת" בתור העור של עצמי. אולי הגוף התרגל לדיאטה החדשה.

מעבר לזה התקינו לנו אתמול סוף סוף את המזגן החדש ובינתיים (טפו, חמסה, עיגולים) הוא מדהים, שקט, מקרר כמו שצריך. חזרנו לחדר השינה שלנו 😍

מצד שני אתמול בבוקר כשהתעוררנו (עדיין בחדרו של הבן) הרחנו מכיוון המרתף ריח של שתן.
כמה שחיפשתי, לא הצלחתי למצוא מאיפה נובע הריח!
שטפתי את הריצפה כבר פעמיים, וגם דפנות של ארגזים, מיכלי פלסטיק וארונות (כי קראתי באינטרנט שלפעמים החתול "מרסס" על משטחים אנכיים ולא אופקיים) עם מים וסודה לשתייה (בהנחיית פסיכולוגית החתולים, לניטרול הריח) אבל זה עדיין לא נעלם ומיקומו הספציפי של הריח נותר עדיין בגדר תעלומה.

ביננו אין לה (אם זו באמת היא, ולא הוא) שום תירוץ הפעם. היינו בבית שנינו, בלי אורחים, בלי נכדים, לא נסענו לחו"ל...הדלת שלנו היתה פתוחה בפניה גם בלילה - כך שהיא לא הרגישה נטושה בשום שלב. היא קיבלה אוכל שהיא אוהבת, ארגז הצרכים תקין............. אז מה קורה?????????

יום ראשון, 14 במאי 2017

על בגדים, דיאטה ומפגשים משפחתיים

בסוף קניתי לי בגדים גם לחתונה המשפחתית בסוף החודש וגם ליום ההולדת של T ועוד קצת - בקרייזי ליין. כבר דיווחתי כאן כמה פעמים שבדרך כלל אני מוצאת שם בגדים לטעמי ולגזרתי ובמחירים ממש סבירים. אז עשיתי V על העניין הזה.

בחמישי הייתי עם הנכדים כרגיל אחר הצהריים והם היו מתוקים כתמיד, כיף גדול!
בתי אמרה לי שהם לא יגיעו בששי ערב לארוחה כי יש יום הולדת של ילד מהגן של חכמוד אחר הצהריים והם בטח יהיו גמורים מעייפות.
אבל אז חתני שאל מה אנחנו עושים בששי ערב, וכשאמרתי ששום דבר, הוא הזמין אותנו אליהם.
בתי עבדה (כרגיל) בחמישי עד עשר בלילה ובששי עד שעות הצהריים המאוחרות, אז הוא הכין את כל הארוחה.
היה ממש כיף כי גם הספקנו להיות עם נכדים לפני שהם באמת קרסו למיטות, וגם התארחנו אצל הבת והחתן עם אוכל טוב וחברה נעימה.

לבשל ממילא בישלנו, למרות שלא היתה אצלנו ארוחה, כי בשבת היינו מוזמנים לחיפה לבת הדוד של T, יחד עם כל בני הדודים. זה קורה בערך פעם בשנה או כאשר מישהו מבני הדודים שחיים בחו"ל מגיע ארצה, ובאמת בן הדוד מניו יורק (בעצם ני ג'רזי) - אצלו עשינו סדר פסח בשנה שעברה - הגיע עם אשתו.
עלה רעיון שכל בן דוד יכין מאכל "מבית אמא" ויביא איתו, וכך יצא שהיתה ארוחה מגוונת יהודית/טרנסילבנית נוסטלגית להפליא, טעימה (ברובה), שהתלוותה בהרבה סיפורים על ההורים/דודים שכולם כבר אינם (פרט לדודה בת ה-91 שחיה באנגליה). היו הרבה מאד צחוקים.
T הכין עוף פפריקש


פאלצ'עה פיש (קציצות מחזה עוף טחון)


וקינוח אחד: איים צפים. בהונגרית זה נשמע כמו "מודר תה" והפירוש המילולי שלו הוא "חלב ציפורים".
אמא של T היתה מבלפת כשהיו קטנים, מספרת להם שהיתה תופסת ציפור מחוץ לחלון המטבח וחולבת אותה כדי להכין את הקינוח הזה (המבוסס על שמנת ואיים צפים של קצף ביצים)

אני נצמדתי לדיאטה שלי...........

הגיע הקולאז' שהכנתי יחד עם הבן שלי לכבוד יום ההולדת של T, והוא קצת מאכזב. הוא מסודר מקסים והתמונות נהדרות אבל האיכות .....בינונית. התבאסתי קצת. 

היום הייתי אצל הדיאטנית ושטחתי בפניה את תלונותיי. היא שקלה אותי והתברר שלמרות הרגשתי, עליתי "רק" חצי קילו. היא אמרה שאי אפשר לאכול פחות ממה שהיא נתנה לי אבל הסכימה להוריד כרגע לחמית אחת מארוחת הבוקר ושתיים מארוחת הערב, רק כדי לראות אם כאן טמון ההבדל.

התייעצתי איתה לגבי בדיקת מיקרוביום חיידקי המעיים היא דווקא התלהבה. היא אמרה שזה העתיד, אבל שאין עדיין מספיק סטטיסטיקות לגבי אנשים שעשו את זה. נראה לי שאלך על זה. 
יחסית לניתוח פלסטי או החדרת בלון לקיבה זה הרבה הרבה יותר זול, לא כואב ולא פולשני. 
השאלה אם התוצאות שאקבל תהיינה מהימנות. בעיקרון בסופו של תהליך (כמה שבועות) אני אמורה לקבל רשימה של מאכלים "טובים" ו"רעים" עבורי ספציפית. וגם מתכונים וכו. 
אם אעשה זאת אדווח על התהליך. 

מחר אמורים להתקין לנו את המזגן בחדר השינה. בינתיים לא רע בכלל לישון בחדרו של הבן. 
המשך יבוא

וגם כאן

יום שישי, 12 במאי 2017

בינתיים רק עולה...

...במשקל!

האמת שזה היה צפוי מראש.
הרי בהנחיית הדיאטנית אני אוכלת יותר ממה שאני בדרך כלל אוכלת. איך לא אעלה?

וזה כל כך לא זמן טוב עבורי לעלות במשקל, עם כל האירועים האלה בימים הקרובים.
זה לא זמן טוב להגדיל עוד יותר את נפח הבטן שגם ככה מזדקרת קדימה....הולכת לפני.

ואני יודעת שהדיאטנית רוצה להאיץ את חילוף החומרים שלי ולסדר לי את זמני הארוחות....אבל מרגישה עוד יותר רע עם הגוף שלי, עוד יותר צפוף לי.

לא יודעת מה לעשות......

וגם כאן

יום חמישי, 11 במאי 2017

סאגת המזגן

בנינו את ביתנו לפני שש וחצי שנים. זה היה פרוייקט מנוהל למופת על ידי T, בעיקר.
אני עבדתי אז רוב הזמן גם במשרד וגם בבית. בימים, בלילות, בסופי שבוע ובחגים. השתתפותי בתכנון ובביצוע הייתה די סמלית. התערבתי רק בדברים שהיו באמת חשובים לי, בעיקר מהבחינה הפונקציונלית: שיהיה נוח לשימוש, לניקוי, לתיקון.
את רוב העיצוב קבע T, יש לציין שבהצלחה רבה, והוא גם עשה את חקר השוק המעמיק לגבי כל ספקי הסחורה ואנשי המקצוע.

הוא בחר מזגנים של גרי שנמכרים ומטופלים בארץ על ידי חברת אנרקור.
מיני מרכזי אחד בקומת הסלון, מטבח, פינת האוכל, אחד בקומת חדר השינה שלנו, ועוד מזגן לחדרי האורחים (מדחס אחד עבור שניהם, כאשר בכל חדר יחידה עילית).
הוא בחר מזגנים מסוג אינוורטר, שלא אכנס כאן למהותו או ליתרונותיו. ואנחנו מאד מאד מאד מרוצים מהמזגנים האלה. כשהם עובדים.

הם שקטים, הם יחסית חסכוניים, הם שומרים בדיוק על הטמפרטורה שבחרנו.
כשהם עובדים.

התקלה הראשונה קרתה לנו דווקא במעבה (היחידה שבתוך הבית) של מזגן קומת הקרקע שלנו. זה היה שלוש שנים אחרי שנכנסנו לבית.
לפי מיטב חוקי מרפי זה קרה באוגוסט בשיא החום וכאשר הורי הגיעו מחו"ל והתארחו אצלנו.

אחריות כבר לא הייתה (הם נותנים, כמו רוב החברות, אחריות רק לשנה), וגם טכנאי זמין לא היה במיידי לחברת אנרקור, וכשהגיע לבסוף הטכנאי ובדק את המזגן, לקח לו עוד כמה ימים להביא את הכרטיס שדרש החלפה....בעלות לא טריויאלית של כשלושת אלפים שקל, אם איני טועה. אבל אז המזגן תוקן תוך שבוע. אז, זה עוד נראה לנו הרבה זמן. מאז (טפו, חמסה, עיגולים) המזגן הזה בסדר.

לפני שנתיים הפסיק המזגן בקומת חדר השינה שלנו לעבוד, והתריע על תקלה מסוג 5.
הפעם התברר שהתקלה במדחס (היחידה שעל הגג).
גם הפעם לקח לטכנאי כמה ימים להגיע, ואז עוד כמה שבועות לספק את הכרטיס הנכסף, שוב בעלות של כמה אלפי שקלים.

לפני שנה זה קרה שוב. אותה התקלה באותו המדחס באותה היחידה.
הפעם כשלקח לטכנאי של אנרקור כמה ימים להגיע, הזמנו גם טכנאי פרטי שינסה לטפל בתקלה. התברר שהוא לא יכול, שחייבים כרטיס ייעודי של גרי. ובכלל, התחלנו להבין שטכנאים שונאים מזגני אינוורטר, בעיקר בגלל הסיבה הזאת. הם משוכללים מדי, מדובר בהחלפת כרטיס שהיא גם יקרה וגם בדרך כלל זמינה רק לחברה.

גם אחרי שהגיע הטכנאי של אנרקור הוא לא הצליח לטפל בתקלה. בחברה אמרו לנו שמדובר בכרטיס שלא קיים במלאי, ויש להזמין אותו מסין, ושזה ייקח כמה שבועות, שוב. וזה אכן לקח כמה שבועות. שוב כמה שבועות בלי מזגן בחדר השינה שלנו, בקיץ. מזל שבדרך כלל יש לנו חדר פנוי בבית, שאפשר להתנחל בו בעת הצורך.

גם התיקון ההוא עלה כמה אלפי שקלים, והנה הגענו לזמן הזה, שוב אותו מדחס של אותו מזגן, שוב כרטיס. שוב לקח כמה ימים עד שבכלל הגיע הטכנאי. אבל הפעם - כבר אין אפשרות לתקן את המזגן כי כבר אין להשיג את החלקים שלו.

ואנרקור מציעים לנו לרכוש מזגן חדש במקומו במחיר "מוזל" של 13.5 אלף ש"ח. פלוס מע"מ.

ואנחנו מזכירים להם, שלפי החוק הם חייבים להחזיק חלקי חילוף לצורך תיקונים שבע שנים, ועדיין לא חלפו שבע שנים מיום רכישת המזגן.....ואין להם מענה עבורנו.
אחרי שיחות עם בכירים בחברה ומכתב זועם ומפורט למנכ"ל, הם הציעו להחליף רק את המדחס, ולהתקין כרטיס מיוחד במעבה, כדי שיתאים למדחס החדש. מן שענטז שכזה. בשמונת אלפים ש"ח. פלוס מע"מ. כלומר מדחס חדש אמנם, אבל מעבה בן מעל לשש שנים והיסטוריית שירות לא מזהירה, של חברה שלא טורחת להחזיק חלקי חילוף למשך הזמן הנדרש. לא נשמע שזה פתרון טוב יותר עבורנו.

נתנו להם להבין שאנו דורשים לתקן את המזגן, ואם אינם יכולים - שיספקו מזגן שלם חדש במחיר עלות התיקון. אחרת ניפגש בבית משפט. הם לא הסכימו ולא שיפרו את הצעתם.

במקביל התחלנו לחפש מזגן חלופי.
חשוב לציין שהתשתית כבר קיימת, כולל תעלות, כולל DAMPER-ים (זהו תריס שנסגר ונפתח בד"כ ע"י פיקוד
אלקטרוני המצויד בתרמוסטט. הוא ממוקם בתעלות האוויר של מזגן במיני מרכזי בכניסות לחדרים וע"י כך
מאפשר ויסות טמפרטורה לכל חדר בנפרד).
כלומר - ההתקנה אמורה להיות מאד קלה.

הבנו שיש היום בשוק מזגנים שאינם בטכנולוגיית אינוורטר, דהיינו: זולים יותר וידידותיים יותר לטכנאים,  שכנראה יספקו את הדרישות שלנו לא פחות מהאינוורטר. הזמנו. מחברה אחרת.
המזגן כבר הגיע, וביום שני אמורים להתקין לנו אותו.

אני מאד מקווה שיהיה בסדר הפעם, שהמזגן יותקן כראוי, יעבוד כראוי ולאורך זמן.
שלא יתקלקל כל הזמן, ושבמקרה הצורך - נקבל עליו שירות כמו שצריך.

וגם כאן

יום רביעי, 10 במאי 2017

כמה עדכונים

השבוע היה לי סוף סוף התור אצל הגסטרואנטרולוג (חודשיים אחרי שקיבלתי את תוצאות הגסטרוסקופיה וקולונוסקופיה)!
הוא שמח על תוצאת הקולונוסקופיה (הכל נקי!) ולא התרגש מתוצאות הגסטרוסקופיה (דלקת בוושט דרגה B) אבל רשם לי כדור  נוגד החומציות חדש יותר - כדור שגם לא משנה מתי לוקחים אותו, לא חייבים חצי שעה לפני האוכל כמו את כל קודמיו, שאמור לרפא את הדלקת תוך חודשיים.

כבר עכשיו קבעתי תור נוסף לתחילת יולי, למעקב.

אגב, תהיתי למה כל כך מעט רופאים מבקשים להתמחות בגסטרואנטרולוגיה (מסקנה מתבקשת מהעובדה שכל כך קשה להשיג תורים) ונדהמתי לגלות שיש עשרות רופאים שמחכים להתקבל להתמחות הזאת, ואין מספיק תקנים!!!!

כיון שהתור היה בסניף הרצליה של קופת החולים שלי, הלכתי אחרי זה לבתי. היא בדיוק אספה את הקטנים מהגן ולקחה אותם לשיעור שחיה בבריכת לייף פול (שהיא גם בריכה טיפולית, T קיבל שם הידרותרפיה כששבר את הגב בארגנטינה לפני חמש שנים).
היה ממש כיף לראות אותם בבריכה, כל אחד עם המדריכה שלו, כל אחד ברמת הקושי שמתאימה לו.
היה כיף לקשקש עם בתי ככה סתם באמצע השבוע, זה כמעט לא יוצא לנו - רק לפעמים היא מצליחה לדבר איתי מהדרך הביתה בפקקים. בדרך כלל גם אז היא בשיחות טלפון שקשורות לעבודתה.

בנוסף לחום האימים ששרר אתמול,  היתה כאן ביישוב הפסקת חשמל של כשעתיים בדיוק בצהריים!!!
גם ככה עברנו T ואני לישון בחדר העבודה/חדר של בני כי המזגן אצלנו בחדר מקולקל כבר כמה שבועות.
לעניין הזה נראה לי שאקדיש פוסט נפרד.

בבוקר נפגשתי עם חברתי מ', שעברה דירה לא מזמן ממושב לידי לכפר יונה. מטרת המעבר היתה להיפטר ממשכנתא שהעיקה עליהם מאד, משימה שהוכתרה בהצלחה, אבל התברר שהמעבר הזה לא קל לה בכלל. מי שגר שנים במושב, גידל שם את ילדיו, היה מחובר לחיי הקהילה - מאד קשה לו לעבור לעיר, ועוד עיר שאינו מכיר כלל. אני מרגישה שהיא בסוג של דיכאון-אחרי-מעבר-דירה, אם יש דבר כזה. התפקיד שלי כאן הוא בעיקר לאפשר לה לקטר ולשחרר, להקשיב ולתמוך. מאמינה שעם הזמן זה יעבור. הבית החדש מקסים, ואני בטוחה שהיא ומשפחתה ייהנו ממנו בסופו של דבר.

בערב הייתי בהתייעצות אצל מנתח פלסטי. רציתי לבדוק אפשרות של שאיבת שומנים מאזור הבטן והירכיים - משהו שבמקביל למאמצי הדיאטה והטיפול בפן הנפשי, יזרז תהליכים קצת וייתן לי מוטיבציה.
הפסלטיקאי הזה הוא חבר ילדות, היינו יחד ב"חבר'ה" בתיכון, הוא למד עם T במחזור בבית הספר. אני סומכת עליו, ולכן כל כך התאכזבתי כשהוא פסק חד משמעית שאין לו אפשרות לעזור לי עם זה.
השומן הבטני שלי, מתברר, לא יושב "על פני השטח", במקום בו ניתן לשאוב ומקסימום לעשות גם תיקוניים פלסטיים להידוק העור. הוא עמוק בתוך מרחבי הבטן, בין האיברים הפנימיים. ולנתח רק את הירכיים בלי הבטן אין לי טעם.
בקיצור, ירדה גם האופציה הזאת.

הוא דווקא המליץ לי על כיוונים כגון צומות מסוימים (כמו צום מיצים) במקביל לדיאטה, לעשות "ניקוי" למעיים כדי לעזור לתהליך. אני לא מכירה את הנושא הזה, אצטרך לחקור עליו קצת.

בכל מקרה ברור לי שהשלב הבא היא הטיפול בראש. בשריטה עצמה. וטרם התלבשתי על הכיוון הזה, לבחור מטפל / מאמן / שיטה.............

ליום הולדתו של T הכל מוכן, פחות או יותר. בני עזר לי להכין קולאז' יפה של תמונות של T לבד ועם כולנו בתקופות שונות, כולל תמונות מצעירותנו עם הילדים כשהיו קטנים. יצא מקסים.
הזמנתי הדפסה על קנבס, ואני מקווה שזה יהיה מוכן בזמן.

בעצם מה שנותר לי הוא אולי לקנות לעצמי בגד חדש לכבוד האירוע.

ממילא אני צריכה לקנות משהו ללבוש בחתונה של בת-בן-דוד מאנגליה בסוף החודש.
זו תהיה חתונה אנגלית אבל בארץ. זה אומר שהיא מתחילה בשש אחרי הצהריים, שזה יהיה מובנה עם מנחה שיאמר שעכשיו ברכות ועכשיו ריקודים ישראליים ועכשיו ריקודים כללים, ועכשיו שולחנות 1-5 מוזמנים למזנון ....ובסוף - האירוע הסתיים, לכו הביתה. זה אומר שצריך להתלבש יותר מגונדר מאשר בדרך כלל. הם אמנם לא חייבו טוקסידו לגברים, כמו בחתונות שלהם באנגליה, ושמלות ערב לנשים - אבל ביקשו להתלבש כמה שיותר קרוב לזה.
יהיה מעניין.

בגיזרת החתולה אין חדש. לא רציתי להוציא אותה בחום הכבד לוטרינר אז חלק הבדיקות יחכה. בינתיים היא מתנהגת בסדר גמור, לא היו תקריות.

ליתר ביטחון רכשתי מגיני מזרון איכותיים לכל המיטות בבית. כך גם אם תהיה שוב "תאונה", לפחות לא יהיה כאב הראש של ניקוי המזרון עצמו. מצעים אפשר לכבס, ושמיכות אפשר לנקות בניקוי יבש........

אז אלה העדכונים להפעם, המשך שבוע נעים וקריר 😜

וגם כאן

יום שני, 8 במאי 2017

חרא של חתולה

אוהבת אותה, חולה עליה, מתה עליה - אבל כועסת בטירוף ולא באמת יודעת מה לעשות עכשיו.


המפונקת הזאת, בבת עיני בת ה-7, כבר כמה חודשים מצאה דרך מקורית למחות על כל מה שלא מוצא חן בעיניה.
למשל - הנסיעות שלנו לחו"ל.
למשל - אירוח של הנכדים כאן בסופשבוע.

היא עושה את צרכיה - כן, גם קקי וגם פיפי - במקומות מובחרים.
על השיש של המטבח, למשל
על המיטה בחדר אורחים.
ואתמול, אחרי שגם בתי וגם הנכדים ישנו כאן בסופ"ש - היא גם עשתה זאת על המיטה שלי.

ואין לה בעייה רפואית, ויש לה שירותים משוכללים שמרוקנים ומנקים את עצמם פעמיים ביממה....
ואין לי מושג איך להתמודד עם התופעה הזאת.

אנחנו אוהבי חתולים ידועים, אבל בהיסטוריה שלנו כבר היו שני חתולים שהדבר הזה - השתנה (כך היה אצלם) על חפצים בכוונה ומתוך מחאה - היוו את הקו האדום שגרם להם להיות מגורשים מהבית (אז עוד היתה קיימת העמותה למען החתול, והיה לאן להביא אותם).
אבל במקרים ההם החתולים היו אצלנו זמן קצר, יחסית, ולא נקשרנו אליהם עד כדי כך.

הנסיכה הזאת כבר מעל לשבע שנים אצלנו - עמוק בליבנו - מה עושים?????

בשיחה הבוקר עם חברה העליתי את הנושא הזה, והיא המליצה לי על אשת מקצוע - סוג של פסיכולוגית חיות.
התקשרתי אליה והיא היתה ממש נחמדה. שאלה שאלות והסבירה הרבה דברים לגבי הפסיכולוגיה של החתולים, וגם נתנה עצות מעשיות לגבי אופן הניקוי של כל ה"תאונות" האלה.

לגבי החתולה עצמה, בשלב ראשון ביקשה שנשלול דלקת בשתן - שברור שגם אם יש לה, זו לא כל הבעייה, אבל חשוב שנבין אם עשיית הצרכים מחוץ לארגז החול אינה פשוט דרך שלה לאותת שמשהו כואב לה, מציק לה, פיסית.
ברור שזה לא מסביר גם את הצואה...אבל חשוב כנראה להתחיל מהפן הפיסיולוגי.

והיא ביקשה להיות איתה בקשר בהמשך. היא היתה באמת נחמדה אז תודה רבה על ההפניה (את יודעת מי את) 💖

וגם כאן

יום ראשון, 7 במאי 2017

נכנסה לי לצלחת

כלומר, הדיאטנית 😜.
הגעתי אליה הבוקר בלי הרבה אנרגיות.
שוב לספר את היסטורית הדיאטות שלי, הפעילות הגופנית, המטאבוליזם האיטי, הרפלוקס....
אבל קיבלתי החלטה שכעת אני תוקפת את העניין הזה, נשמתי עמוק וצללתי פנימה.

היא הקשיבה, רשמה לפניה את התפריט שלי, את שיגרת ההתעמלות שלי, עיינה בתוצאות בדיקות הדם (שבמקרה היו אצלי בתיק עדיין, כי הבאתי אותם למכון הבלון).

שאלה שאלות, לקחה מדידות (היום זה כבר לא סתם עלייה על משקל - מחשבים אחוזי שומן בגוף וגם BMI ועוד כל מיני מדדים שאין לי מושג...) - ואמרה שאני אוכלת פחות מדי, ולא מספיק פעמים ביום.
היא גם אמרה שבסך הכל אני אדם בריא.
ושאני גם לא ממש שמנה. יש עודף משקל. זה נכון.

אבל היא מעדיפה שהמטרה שלי לא תהיה ירידה במשקל, אלא ירידה באחוזי השומן.
היא מעדיפה שהרגלי האכילה שלי ישתנו קצת, לתת דחיפה לחילוף החומרים שלי.
היא מעדיפה שלא אסתכל על 15 או 20 או 25 קילו ירידה כמטרה - אלא אשכיל לראות עוד מטרות בדרך.
אוקיי, כרגע זה הכל בתיאוריה. עד שאתחיל ואבין למה היא מתכוונת.


התחלתי לצחוק, אבל בקטנה. באמת שבאתי בלי אנרגיות.
בסך הכל היא לא הורידה לי כמעט כלום מהתפריט, דווקא הוסיפה קצת, הזיזה קצת, שאלה אם נראה לי שאעמוד בזה.....

החלטתי לנסות. מה יכול להיות?
מחר יש לי תור אצל הגסטרואנטרולוג, להראות לו את תוצאות הבדיקות (בעיקר הדלקת בוושט) ולראות מה עושים עם זה. מחרתיים התייעצות עם המנתח הפלסטי....
המשך יבוא

וגם כאן

יום חמישי, 4 במאי 2017

יום הולדת 60 ל-T

בעוד שבועיים יחגוג בעלי היקר יום הולדת 60.
יום הולדת עגול, מכובד, ראוי לחגיגה מיוחדת.
ועד לפני כשבועיים לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות עם זה.
הייתי בסוג של קפאון.
ואז בתי היקרה פתחה קבוצת WHATSAPP שכללה אותנו (בלי T ועם אחיה וגיסתה בבוסטון), את השותף ע' ואשתו כ', ואת אחי וגיסתי.
ל-T יש יום הולדת 60, היא כתבה, אשמח לרעיונות.
וזהו. שלחה לחמה על פני המים ונעלמה.
גיסתי שאלה בכמה אנשים מדובר, מאילו מעגלים חשבנו להזמין.
כ' שאלה מה נראה לנו שהוא ירצה, ממה נראה לי שהוא יהנה, איזה סוג של חגיגה.

בשלב זה בתי התנדפה לה כלא היתה, ומהר מאד הבנתי שעלי להיכנס לעובי הקורה.

אלא שגם לא היו לי רעיונות, וגם - מה לעשות - רוב הזמן אני עם T וטכנית לא פשוט לארגן דברים כאשר הוא לידי.
נעזרתי בכ', שהרימה יפה מאד את הכפפה.

תחילה הפעלנו סיעור מוחות לגבי הרכב האנשים.
בגלל מצב היחסים (נתק, בעצם) עם אחיו, החלטתי שלא להזמין אותו ואת גיסתי השנייה. עוד התלבטתי עם זה קצת, ובהקשר אחר לגמרי הצלחנו כ' ואני להעלות את הנושא כשהיינו יחד בשבת שעברה, וממה ש-T אמר, הבנו שהחלטנו נכון. אין מה להזמין את אחיו.
אז הוספנו רק את המהנדס וביוכימיה לרשימה, ונשארנו בהרכב קרוב ומצומצם של 14 איש (כולל הנכדים), כאשר בסוף יהיו 13 כי אחייניתי החיילת לא תצליח להגיע.
השלב הבא היה מה, איפה ומתי.
האילוצים העיקריים היו של בתי - ששלוש פעמים בשבוע עובדת עד מאוחר - אז נקבע יום רביעי ה-17/5, יום לפני יום ההולדת עצמו.
כ' עשתה את רוב העבודה בתחום חיפוש המקום, ואחרי כמה ניסיונות נראה לנו שמצאנו משהו טוב: זוג בנות בשם עינת ואור, שמארחות במסגרת EAT WITH בבית יפה ביפו העתיקה.
קבענו תפריט, שעה, עלות....וזהו, נראה לי שהכל מוכן.

עכשיו נותר עניין המתנה.
הבעייה עם T היא שברגע שנכנס לו לראש רעיון למשהו שהוא רוצה או צריך, הוא מייד רוכש זאת לעצמו. מאד מאד קשה לקנות לו מתנות.
ואז גיסתי שאלה מה לגבי מצגת, קליפ עם שיר ועוד כהנא וכהנא דברים שנהוגים היום במסיבות יום הולדת מסוג זה. למזלי אני יודעת ש-T אלרגי לדברים האלה. ייתכן משום שבהיותו בעסקי החתונות והבר מצוות,כל הנאומים בחרוזים והמצגות והקליפים כבר יצאו לו מכל החורים. אבל אז היא שאלה מה לגבי תמונת קולאז' יפה, ואת זה דווקא לא פסלתי על הסף. בני התגייס לטובת העניין (לצערי הוא וכלתי בבוסטון ולא יהיו נוכחים באירוע), וכעת אנחנו שוקדים על העניין הזה.
הסוגייה העיקרית היא למצוא את תמהיל התמונות הנכון.

אה, וגם התחלתי לכתוב לו ברכה. לא בחרוזים. עדיין משכתבת אותה, ואני אפילו שוקלת להקליט את עצמי ולהקרין את זה שם (ממילא אצטרך מחשב כי בטוח בני וכלתי יקליטו לו ברכה), בעיקר כי אני תמיד מתחילה לדמוע בדברים האלה, ועדיף לתרגל את זה לא בזמן אמת.

זהו, נראה לי שהפרויקט הקטן הזה מתקדם לא רע.
ובינתיים T התקרר, הוא ממש על הפנים, ולפי כאב הראש שפיתחתי הבוקר יש חשד קל שגם נדבקתי ממנו....אוף! בעיקר אוף כי הנכדים מגיעים לכאן לחמישי-ששי-שבת, ובתי מצטרפת אליהם בששי. חתני טס לאילת למסיבת רווקים לסוף השבוע וקבענו שהם יהיו איתנו בזמן הזה. איזה באסה יהיה אם נהיה חולים?????

וגם כאן

יום שלישי, 2 במאי 2017

השנאה והאשמה והעצמאות

חפרתי קצת בבלוג שלי ומצאתי את הפוסט הזה מלפני כשנה וחצי, בו אני מתעדת את עצמי מעלה את נושא שנאת הגוף בחדר האימון.

מהקריאה בפוסט הבנתי, שהשנאה הזאת, והאשמה שצמודה אליה, הן חומות שאצטרך להבקיע לפני שאוכל לטפל בבעיה עצמה. או יותר נכון - הן חלק נכבד מן הבעייה.

והבנתי, שאמנם נגעתי בנושא הזה פה ושם באימון שלי, אבל לא התנפלתי עליו, לא התאבדתי עליו, לא התמסרתי שוב ושוב לתחושות הקשות שעולות כשאני נוגעת בו - כי זה היה קשה מדי, כי זה לא התאים באותה תקופה, כי היו דברים חשובים יותר על סדר היום - כל התשובות נכונות או "מחק את המיותר".
המציאות היא, שרק עכשיו אני חוזרת לזה, וכנראה שעד עכשיו לא הייתי מסוגלת.

ואני מעזה לומר שגם עכשיו יש סיכוי שארגיש שזה יותר מדי ואתרחק מזה שוב.
אין לדעת.

והיום היינו מוזמנים ל"על האש יום העצמאות" כרגיל אצל ע' השותף וכ' אשתו, והיה כיף מאד בחברה טובה ונעימה עם חברים מוכרים וגם חדשים, אבל כרגיל מצאתי את עצמי מודעת מאד למה אני אוכלת, וממה אני נמנעת, ולא נגעתי בקינוחים, ובו זמנית הייתי מבואסת אבל גם מרוצה, בו זמנית ידעתי שבדיעבד אשמח שנמנעתי, אבל תוך כדי גם ריחמתי על עצמי......
וכך בילינו אני, הנערה שהייתי, והילדה שהייתי - ביחד במפגש חברתי מהנה מאד ביום העצמאות, ובו זמנית מתסכל מאד.
מאחלת חג עצמאות שמח לכל עם ישראל, בתקווה לשינוי ולאופטימיות ולחזון באופק שכרגע לא ממש נראה.....
ומאחלת לעצמי לצאת מהעבדות של התחושות האלה לחירות המשוחררת מהן - חג שמח.

וגם כאן