יום שבת, 2 בספטמבר 2017

לקראת הטיסה ליפן

עוד פחות משעתיים תגיע המונית לאסוף אותנו לשדה התעופה.
בפעם הראשונה בחיי ארזתי ברגע האחרון. עכשיו. אני לא מאמינה בעצמי שזה קרה.
הייתי כל כך עסוקה בימים האחרונים שככה זה פשוט התגלגל.

ברביעי בבוקר קניתי לעצמי קצת בגדים וקרוקס חדשים , ואפילו עוד הספקתי להיפגש אחרי הצהריים עם "מחברת" שעוברת עליה תקופה קשה מאד, ממש מחורבנת - אולי ארחיב על זה בהמשך אבל לא כרגע. לשמחתי יש לה מעגל תמיכה לא קטן חוץ ממני, כך שאני לא מרגישה שאני לגמרי נוטשת אותה בנסיעה הזאת.

בערב הגיעה לכאן השכנה שתעזור לי עם הבייבי סיטר לחתולים, ל"הדרכה".
בעצם שאלתי אם אחד מילדיה יסכים לעשות זאת, תמורת תשלום כמובן, והיא ענתה שבתה בת ה-12 התנדבה לכך, אבל בסופו של דבר הבנתי שהיא עצמה כנראה תגיע איתה - היא כנראה לא לגמרי סומכת עליה שתסתדר לבד. כך או אחרת אשלם לילדה כמובן.

בסגנון "אמפי" כמובן שהכנתי לה דפי הסבר מפורטים הכוללים צילומים גם לגבי האוכל, גם לגבי השירותים, העציצים, האזעקה.....
החברים כמובן מלגלגים עלי קצת עם הנטייה הזאת לכתוב "נהלים" כאלה, אבל כשהכל כתוב (ומצולם) זה כל כך ברור ומקל על החיים.........

בחמישי הנכדים היו כאן כל היום - והיה כיף גדול. שיחקנו וקראנו בספר וציירנו וחכמוד אפילו שתל עציץ חדש עם סבא T

בזמן שנשמותק וסבתא אמפי ישנו סייסטה, נסעו סבא T וחכמוד למשתלה, והפכו את האסלה הישנה שלנו לעציץ 😎

א פרו פו אסלה, ביקשו ממני לצלם את האסלה החדשה כשהכל גמור:

יצא יפה ובינתיים טפו טפו אין נזילות. וכולם מצליחים להשתמש בה בלי בעיות. והנכדים מרוצים.

כרגע אני קוראת לנכדים את "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה, שהוא אמנם לדעתי לילדים גדולים יותר, אבל בתי אמרה שמאחר שהם ראו כבר את הסרט אז לדעתה אפשר. חכמוד לגמרי נתפס לסיפור, ורק מבקש עוד פרק ועוד פרק....(עכשיו זה יחכה עד שנחזור מיפן!), ונשמותק לעיתים מקשיב ולעיתים נודד לעיסוקים אחרים - בעיקר בנייה בלגו.

בחמישי הם ראו רק דבר אחד בטלוויזיה - את הסרט "קפטן תחתונים", ש-T ישב איתם והסביר להם מה קורה ומי נגד מי והיו מלא צחוקים (יש שם מורה שקוראים לו פרופוסור poopypants - כלומר קקי-במכנסיים)...

בערב כשחתני בא לקחת את הנכדים הלכתי להתקלח ויצאנו לאכול עם "שותפנו" ו"שריתה" - והיה ממש נעים, "שריתה" לא עשתה שום בעיות עם האוכל או השתייה ולא "הסתכלה לנו בצלחת" כמו שחששתי שהיא תעשה, ובאופן כללי נראה לי שהיא הפנימה שאין מצב שהשריטות שלה בענייני אוכל תחדורנה לנו למרחב הפרטי.
שמחתי שזרקתי לה בשיחתנו האחרונה ש"אם תמשיכי ככה אני לא יוצאת איתכם יותר לחופשות" - זה היה חצי בצחוק אבל הייתי רצינית והיא הבינה והתיישרה מייד.

עוד דבר משמח הוא שירדתי עוד קילו, וכנראה שהתפריט הזה של DAY TWO באמת עובד.....
לא יודעת אם ואיך זה יעבוד לי ביפן....אבל החלטתי לא לעשות מזה עניין. כשאחזור מהחופשה אחזור לשגרת האוכל. לא צריך להגזים.

ששי היה יום עמוס במיוחד. על הבוקר הייתי במספרה (כשנכנסים לשגרה של צבע אז חייבים לתחזק כל חודש!), ואז היתה אזכרה לאמא של T. נפגשנו עם אחיו, אשתו ובתם הבכורה, מלמלנו את התפילות - פטפטנו קצת ונפרדנו לדרכנו.

קיבלנו עדכונים מבתי על היום הראשון בכיתה א' (של חכמוד) ובגן חובה (של נשמותק) - היה מרגש מאד.

ואז בישלנו לארוחת ערב "יום הולדת" גם לנשמותק - שהגיע לגיל 5 - הוא נולד קצת אחרי שהתחלתי עם הבלוג הזה.... - וגם לאחי, ואפילו הספקנו לישון סייסטה.

היתה ארוחה מאד טעימה ומאד מוצלחת, והבוקר אפילו הלכנו לחדר כושר.....
בקיצור, התחלנו לארוז רק אחר הצהריים. וראו זה פלא, זו לא בעייה בכלל.
הכל ארוז ומוכן, וב"checklist" שלי כמעט הכל מסומן ב-V (כן, כן, גם לזה יש לי "נוהל").
נותר לי רק לארוז גם את המחשב הזה, את הטלפון והמטען, להפעיל מדיח, להתלבש.....זהו.

מאד מתרגשת לקראת יפן - ארץ באמת חדשה ושונה מכל מה שהכרנו עד עכשיו.
מאחלת לנו טיסה נעימה וחופשה נהדרת.
עדכונים בהמשך

וגם כאן

אין תגובות: