יום שבת, 9 בספטמבר 2017

יפן - טוקיו חלק ראשון

יום ראשון בערב ברובע שינג'וקו בטוקיו. אנחנו אחרי טיסה ארוכה שהתחילה במוצ"ש זמן ישראל, נסיעה בשתי רכבות
(ה-SKYLINER משדה התעופה לתחנת NIPPORI ומשם ברשת ה-JR YAMANOTE LINE לתחנת SHIN-OKUBO) 
והליכה של רבע שעה ברגל עם המזוודות
(לו הכרנו טוב יותר את רשת הרכבות היינו מחליפים בתחנת SHINJUKO לרשת JR CHUO-SUBO),
הגענו למלון שלנו: HOTEL GRACERY SHINJUKO.

המלון נראה מקסים, יפה ואסתטי, וממוקם באזור חי ותוסס של הרובע. הזמנו אותו דרך BOOKING, וכרגיל הקפדנו לבדוק מה החדר כולל, במיוחד גודל החדר וגודל המיטה. זה חשוב בכל העולם אבל ביפן זה חשוב במיוחד כי החדרים כאן נוטים להיות קטנים, ובהרבה מלונות גם היה כתוב במפורש VERY SMALL BED.

עשינו צ'ק אין וכשעלינו לחדר חשכו עינינו. החדר היה פצפון, 18 מטר (וזה כלל חדר אמבטיה וארון). המיטה, שהיתה אמורה להיות מיטה כפולה - מה שנקרא QUEEN SIZE (הסטנדרט הוא 160-200 ס"מ) - גם היתה בפועל מה שנקרא אצלנו "מיטה וחצי" של נוער, 120 ס"מ רוחב ו 180 ס"מ אורך. בנוסף, בגלל קוטן החדר, היא הוצמדה לקיר, כך שרק מצד אחד ניתן היה לעלות ולרדת ממנה.

בנוסף להיותנו שמנמנים, T בקושי נכנס באורך.
מיטה כזאת לא מתאימה גם למבוגר בודד, לא כל שכן לזוג.

עייפים ולא מרוצים ירדנו לקבלה לבקש להחליף חדר.
פקיד הקבלה, המנומס אך נוקשה להפליא הלך לבדוק עם המנהל שלו.
מנהל הקבלה, מנומס אך נוקשה לא פחות, אמר שאין לו חדרים עם מיטה גדולה יותר.
ביקשנו להחליף לחדר עם שתי מיטות.
הוא דרש תוספת של $50 ללילה.
הראינו את ההזמנה שלנו, בה כתוב במפורש שהוזמנה מיטה כפולה. לא עזר כלום. לא היה עם מי לדבר.
בגלל השעה המאוחרת והעייפות הרבה, הסכמנו לישון שם באותו הלילה, בחדר בעל שתי מיטות (זהות לזו שהוצגה לנו כ"מיטה כפולה" בחדרנו המקורי) והוספנו $50.
אבל הודענו להם שאנחנו עוזבים בבוקר. היינו אמורים לשהות אצלם 4 לילות. באותו נימוס קר הם זיכו את כרטיס האשראי שלנו ביתרה.

עוד באותו הערב חיפשנו ומצאנו מלון במרחק כמה דקות משם, חדר בגודל 25 מטר, מיטה כפולה בגודל נורמלי וגם ספה...והחדר היה במבצע.

בסופו של דבר ישנו מצוין, כל אחד במיטתו. ארוחת הבוקר היתה טובה מאד.
כשעזבנו ירד גשם, וראיתי שפקידת קבלה אחת מחלקת מטריות לכל מי שביקש.

קראתי אצל איגנציוס באחד הפוסטים על יפן, שיש כאן קטע עם מטריות. כולם מסתובבים עם מטריות,ומשאירים אותם במתקנים מיוחדים בכניסה למקומות כמו חנויות, מסעדות וכו. איגנציוס סיפר שכאשר יוצאים מהחנות יש סיכוי טוב שלקחו לך את המטריה. וזה במדינה שבה אין גניבות, כייסים, רמאות בתשלום וכו. מטריות הן כנראה יוצאות מן הכלל.
מצוידת באינפורמציה הזאת, ביקשתי מהפקידה שתי מטריות, למרות שידעתי שאנחנו עושים צ'ק אאוט ואין סיכוי שאחזיר אותן. היא הביאה לי מטריה בלי לשאול שאלות. בדיוק נגמרו לה, היא התנצלה בשפת סימנים, נותרה רק אחת.

במלון השני, Hundred Stay Tokyo Shinjuku , קיבלנו עוד מטריה.

מפאת הגשם החלטנו לא לעבור לשם עם המזוודות ברגל, והזמנו UBER.
לא האמנו כשהגיעה טויוטה שחורה מבריקה ובתוכה נהגת לבושה כמו נהגת מקצועית chauffeur. צחקנו כשנזכרנו בנהגי ה-UBER בארה"ב. זכרנו נהגת אחת במיוחד, בבוסטון, שכל תא המטען שלה היה מלא במצרכים מהסופר וכסאות פיקניק ושמשיות, וכך באה לאסוף אנשים משדה התעופה. 😱 ישבנו עם המזוודות עלינו. והיא תעתה בדרך, ונתקעה בפקקים, ועשתה לנו סיבובים בתוך העיר.....היו קטעים.

כאן ביפן היו לנהגת לפחות שתי מערכות ניווט ברכב. היא הגיעה ליעד תוך דקות.

הצוות במלון החדש היה ידידותי מאד. ארוחת הבוקר היתה פחות מפוארת אבל סבירה. החדר היה מצוין.
המיטה היתה גדולה, אבל גם היא היתה צמודה בצידה לקיר אחד, ולי לא היה נוח לישון ככה.
למחרת ביקשנו לעבור לחדר עם שתי מיטות, והם העבירו אותנו בשמחה לחדר באותה קומה - ללא תוספת מחיר. שלושה לילות ישנו במלון הזה ונהנינו מאד.
גם הקירבה שלו לתחנת הרכבת OKUBO היתה נוחה מאד. מהר מאד למדנו להתמצא, וגם למדנו לא להסתמך אך ורק על גוגל מפות או HYPERDIA (אתר הרכבת היפני). לפעמים הם מטעים, ולא נותנים את כל האפשרויות.

עוד דבר שלמדנו, הוא שאם כתוב שהרכבת שאנחנו רוצים מתוכננת לצאת מרציף מסוים בשעה 10:33, צריך לחכות ל-10:33 ולא להתפתות לעלות על רכבת שמגיעה כמה דקות קודם לכן - למרות שלכאורה מה הבעייה, זה אותו רציף ועל השלט כתוב היעד שלנו, לא? אז לא.
כי הרכבת שהגיעה כמה דקות קודם כנראה נוסעת ליעד אחר, ועד ששמים לב לכך, אנחנו כבר במקום אחר, ולא בטוח נספיק לחזור לתחנה המקורית, ואת הרכבת הספציפית שרצינו כבר פספסנו, ועוד אחת כמוה מגיעה בעוד שעה......

בכל מקרה קמנו רעננים בבוקר ושמנו פעמנו למקדש Sensō-ji, המקדש הבודהיסטי העתיק ביותר בטוקיו.


מה שעניין אותי יותר מהמקדש עצמו ומההיסטוריה שלו, היתה ההתנהגות של האנשים.
בין אם באו כתיירים ובין אם באו מתוך האמונה, כל היפנים שראיתי שם כמעט, התייחסו ברצינות, בכבוד ואפילו בחרדת קודש למעמד.




הם הבעירו קטורת במקום המיועד לכך והביעו את תפילתם / בקשתם / משאלתם.


הם שילמו 100 ין כדי לקבל ברכה, או בעצם מה שהם מקבלים כאן זה פתק עם הגורל שלהם - כמו שמקבלים בעוגיית מזל.
ובהוראות כתוב שאם הנבואה שהם קיבלו בפתק היא שלילית, בבקשה לתלות אותה על המתקן המיועד לכך....



מודה ומתוודה שלא התעמקתי בזה יותר מדי.....

כמו בכל מקום ביפן, גם הגן של המקדש הזה מטופח ויפהפה

משם שמנו פעמינו לרובע UENO. בדרך ראינו כמה אנשים מעניינים.....

 



ב-UENO רצינו ללכת למוזיאון הלאומי אבל בימי שני הוא סגור... גם גן החיות היה סגור.






אז הסתובבנו בעיקר בפארק הנהדר.
ואז המשכנו לרובע HAKIHABARA עם כל חנויות האלקטרוניקה שלהם....אבל נראה לי זה כבר בפוסט הבא....

אין תגובות: