יום רביעי, 14 בפברואר 2018

עדכונים שונים

הגשם חזר וגלי החום שלי הולכים ונעלמים. והשינה שלי בלילות הולכת ומשתפרת.
כבר שני לילות שאני ישנה יותר מחמש שעות רצוף. זה לא היה כבר כמה שבועות.
כנראה ההורמונים מתחילים להשפיע. וטוב שכך.
מצד שני אני עדיין קצת נפוחה מכל ההרפתקאה הזאת - נראה לי שזה מזה - וממתינה שגם הגוף יחזור למימדיו הטבעיים.

בששי הנכדים שוב ישנו כאן, וכרגיל נהנינו ממתיקותם האינסופית.
התחלתי לקרוא להם את "צ'רלי בממלכת השוקולד" של רואלד דאהל - אחד הספרים האהובים עלי עוד מימי בית הספר היסודי שלי, ושל ילדיי.
T נהנה לצפות בהם מקשיבים לסיפור ומעווים את פניהם בהתאמה להתפתחות העלילה בעוד הם תוקעים את ארוחת הבוקר הטעימה שהכין להם.

בסאגת הטלפון שלי חל טוויסט בעלילה - התברר ש-Huawei הסתכסכו עם היבואן, או לפחות זה התירוץ של הגיס של חתני מדוע ה-mate 10 pro שהזמנתי במקום הגלקסי S8 עדיין לא הגיע.

כיון שהסוני Xperia Z3 הישן והטוב שלי התחיל סוף סוף לזייף קצת בימים האחרונים, הבנתי שאין מה למשוך את זה עוד, ואמרתי לו שאם הגלקסי S8 שלי אכן מתוקן, אקח אותו וזהו.

הבחור הגדיל לעשות ואמר שיתן לי מכשיר חדש, כך שבסוף בכל זאת יצא גדול.
כשביקשתי שיקפיץ לי את הטלפון לבתי וחתני, התברר שבדיוק ערב קודם נולדה להם בת (ידעתי שאחותו הקטנה של חתני צפויה ללדת אבל לא שמעתי כלום עד לאותו רגע) והוא בכלל לא בעסק כך שזה לא אפשרי.

T חשב לקפוץ לחנות עם האופנוע ולהביא לי את המכשיר, אבל בדיוק אז התחיל גשם שוטף שוב לרדת, לאחר שכל היום היה כבר די שמשי, או לפחות מעונן חלקית. לכן הוא הקפיץ אותי ברכב לחנות בהרצליה וחיכה לי  דקה (קשה שם החניה) בזמן שקפצתי לחנות לקחת את הטלפון ולעוף משם.

אז חזרתי לגלקסי (שעדיין משבחים ומהללים אותו בכל האתרים) ונקווה לטוב.
בינתיים המצלמה תקינה, וגם הקליטה (עד כמה שהספקתי לדבר בטלפון) סבבה.

לא התקנתי עדיין את האפליקציה true caller (שמזהה שיחות גם של אנשים שלא בספר הטלפונים שלי) שסמסונג טענו שהיא זו שגרמה לתקלת הדיבור המקוטע בטלפון הקודם.

אתמול היה בכלל יום צרכני, קניתי ב"טבע נאות" כפכפים חדשים (בשחור) כי שלי מתפרקים כבר מזה כמה זמן. והחלפתי מסגרת לתמונה של אחייניתי הבכורה - המסגרת נשברה כשהחתולה שלי השתוללה ליד החלון בגלל איזה חתול שראתה בחוץ. ואפילו נכנסתי למשביר וקניתי לי ז'קט/עליונית חדש/ה

 כי לפעמים בא איזה משהו מעל.....

לא זוכרת אם עדכנתי כאן על 'אהובה' - שחלתה בסרטן ונותחה וכעת עוברת טיפולים כימותרפיים קשים מאד.
הצטרפתי לקבוצה של חברות שעושות תורנות ביניהן מתי לבוא לארח לה חברה.
בהתחלה היא הרגישה בדידות גדולה והנוכחות של החברות היתה יום יומית ובמהלך רבות משעות היום (עד שבן זוגה היה חוזר הביתה מהעבודה).
לאחרונה היא הבינה שזה מעייף אותה, וה"תורנות" ירדה לשעתיים ביום, וגם אז לא כל יום.
הייתי אמורה להיות אצלה בראשון הקרוב אבל חל שינוי בתכנית הטיפולים אצלה וכרגע אין בזה צורך וזה נדחה.
אני חושבת שהחברות האלה (וחברתה הטובה ביותר בראשן, שהיא זו שהקימה את קבוצת הוואטסאפ ומסדרת את התורנויות) עושות עבודת קודש, ומלאת תודה על שמתאפשר לי לקחת חלק בזה.

סיימתי בשעה טובה את הספר "מצרפי המקרים" של יואב בלום, וחייבת לומר שנהניתי מאד.
כעת התחלתי את "עקוב אחר השינויים" של סייד קשוע (המלצה של טליק לדעתי) וגם הוא זורם מייד מההתחלה.
אהבתי את כתיבתו ב"גוף שני יחיד" כך שסביר להניח שאהנה גם מספר זה.

טוב, הולכת לסדר לטלפון החדש שלי מגן מסך (מגן המסך שלי היה על הטלפון התקול, ולא תכננתי לקנות עוד שום אביזר בחנות של הגיס של חתני!) בקניון הקרוב.
נראה שהיום לא יורד בינתיים גשם.

'שריתה' רצתה שנרד ארבעתנו לאילת בסופשבוע אבל נראה שיהיה גשום אז לא ממש כדאי......נראה. אעדכן בהמשך.

יום שני, 12 בפברואר 2018

ארוחת יום הולדת מאוחרת ורועשת במיוחד

בשעה טובה יצאנו לחגוג עם 'המהנדס' ו'ביוכימיה' את ימי ההולדת של ביוכימיה ושלי.
הם היו חולים בשפעת קשה במהלך ימי ההולדת שלה ושלי כך שהחגיגה המשותפת נדחתה כמה פעמים.

ביוכימיה ביקשה המלצות מחברותיה לעבודה על מסעדה נחמדה והחלטנו ללכת לגרקו GRECO באזורי חן.

כשסיפרתי לבתי וחתני שלשם אנחנו הולכים, הם הסתייגו ששמעו שלפחות בסופי שבוע רועש שם, הרבה מוסיקה ושמח - שזה נחמד, אבל אנחנו לא ממש אוהבים רעש, ושלושה מתוכנו עם בעיות שמיעה (כלומר כולם חוץ ממני) אז החלטנו ללכת באמצע השבוע.

אז גם באמצע השבוע רועש שם. עד תשע בערב זה עוד איכשהו נסבל ואפשר לצעוק זה לזה ואיכשהו לשמוע זה את זה. מתשע בערב מגבירים את וויליום המוסיקה ואז אי אפשר אפילו את זה. וכתוצאה מכך כולם סביבך צועקים אז יש גם רעש כזה, לא רק של מוסיקה.

המסעדה, יש לומר, מפוצצת אנשים. והיא לא קטנה. כנראה באמת מאד מבוקשת.
האוכל טעים אבל האם זה מספיק?
השולחנות צפופים ולעיתים אין כמעט גישה למלצרים.  והכסאות לא נוחים.

והשירות? מוזר ביותר.
המלצרית לקחה את הזמנתנו, לשתייה, מנות ראשונות ומנות עיקריות ומנת פיתות.
ואז שניים מאיתנו קיבלו שתייה. וזהו.
והגיע לחם במקום פיתות. אז אמרנו, והחליפו לפיתות.
ואז הגיעו שתיים מהמנות העיקריות.
ואז הגיעה שתיה לעוד אחד מאיתנו.
ואז אחת מהמנות הראשונות....וכן הלאה.
מוזר ביותר.
באיזשהו שלב הערנו שעדיין לא קיבלנו שתיים מהמנות הראשונות.
אז קיבלנו אותן בסוף הארוחה.

ארוחת יום הולדת שהיתה אמורה להתפרש על פני ערב נחמד, הסתיימה תוך שעה וחצי.
ברחנו משם.

יום ראשון, 11 בפברואר 2018

משהו קטן שראיתי היום בפייסבוק

אני לא מרבה לשוטט בפייסבוק. אני לא מפרסמת סטאטוסים וגם לא עושה הרבה מדי לייקים ולא משתפת.
בין השאר כי אם אעשה לאחד אצטרך לעשות לכולם. אין לי כוח לזה.

בניגוד לחלק גדול ממכריי אני לא מרגישה בנוח בפלטפורמה הזאת. 

אבל היום נתקלתי במשהו שמצא חן בעיני.

ציטוט של הדלאי לאמה, שכמובן כל אחד יכול לפרש אותו בדרך קצת שונה, אבל אני דווקא לקחתי אותו לכיוון של להוריד אותנו לאדמה, למציאות הרגילה, לכאן ועכשיו.
לא להתבודד על איזה הר ולהתנזר ולעשות מדיטציה - אלא להבין שכל מה שקורה לנו בחיים הרגילים הוא חלק מה"לימודים" שלנו ב"בית הספר של החיים", וכל עוד אנחנו מבינים זאת כך, חיינו בכל מקרה הרבה יותר טובים.

אמרתי כבר ואני חוזרת על זה שכאשר הדלאי למה נשאל לגבי הדת שלו, או באיזו דת הוא מאמין או משהו דומה לזה הוא אמר "טוב הלב" kindness. כן, אני בעד kindness.............ולהבין שכל מי שבחיי - גם מי שנדמה לי שלא עושה לי טוב - הוא כאן כדי שאלמד עוד משהו.............







יום שישי, 9 בפברואר 2018

טיול נשים - דרום אדום ומאד ירוק

טיול החודש במסגרת טיולי ה"נשים" היה במועצה האזורית אשכול, מה שנקרא "דרום אדום" בזכות פריחת הכלניות המשגעת בעונה זו. 
היה לנו מזל גדול עם מזג האוויר - היה מעונן ונעים, לא חם ולא קר, מזג מושלם לטיול רגלי, קצת יותר ארוך מהרגיל אבל רובו ככולו הליכה מישורית.

התחלנו את ההליכה בשמורת בטרונות בארי. בתמונה שדה חיטה ובאופק אפשר לראות את העיר עזה......

אחרי שלמדתי שרק חיפושיות מפרות את הכלנית, ומסייעות להתרבותן, התרשמתי עוד יותר מהכמות....



רק בזכות קלפי "פרחי ארץ ישראל" בהם שיחקתי בילדותי, ידעתי מיד לומר שלפרח הזה קוראים "דבורנית דינסמור"...

קיר יפהפה של אדמת לס בבטרונות בארי.......



ודווקא אירוס ארצישראלי לא היה בקלפים שלי........


הצב הזה היה מאד ידידותי







במתווה נחל גרר נהניתי במיוחד לראות את השורשים של העצים במופעים מפתיעים




אינני יודעת אם העיריות האלה "עדיין" פורחות או "כבר" פורחות....אין לי מושג מתי עונתן...


בתוך שדה החיטה היו שני שבילים כדי שנוכל לעבור....איזה תענוג זה לצעוד בתוך שדה חיטה !


חלק מהכלניות ורדרדות ממש...

אם אני לא טועה, המדריכה אמרה שהצמח הזה הוא מתנן, ושהבדואים היו מכינים ממנו חבלים.........

כרגיל פטפטנו לנו תוך כדי צעידה, בכל פעם עם מישהו אחר, כאשר בשלב זה כולנו כבר מכירות יותר זו את זו ויש לנו כבר חוויות משותפות.......

בסוף המסע התיישבנו על הדשא בחניון של קיבוץ בארי וסעדנו מכל המטעמים שכולנו הבאנו. 
ונסענו הביתה עייפות ומרוצות.

T הגיע הביתה כמה דקות אחרי, לאחר שבילה עם הנכדים כל אחר הצהריים. 
היה להם כיף ממש ביחד, ושמחתי שהיה להם זמן איכות לבד.